לפני שש שנים פקד אותנו אסון גדול במשפחה. בימי השבעה הקצרים, הכואבים והמשונים הסתכלתי על האנשים שהמנוח השאיר לנו בירושה יחד עם הצער הגדול. אוסף כזה שספק אם אי פעם הייתי בוחרת בעצמי לבלות במחיצתו. את זה יש די והותר במסגרות אחרות. אז במשפחה? מה עוללת לנו, יא מנוח. איך תקעת אותנו עם הכאב ועם החבורה הזו.
אצל אנשים שנראו לי נורמטיביים, הזעזוע והרחמים על הקורבנות של חמאס השטן הפכו לרוע צרוף. אני לא מסוגלת לחזור על דברים ששמעתי או קראתי. הם לא מוסיפים טוב לעולם השבור הזה ממילא.
את המחשבה שאולי הגיע הזמן לכונן מעגלי חברות חדשים הדפו תוצאות מחקר בשם "אפקט ההפחתה". המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי החשוב "Nature" בשנת 2021, הראה שרוב האנשים, כאשר הם מתבקשים לשפר דבר מה, נוטים להוסיף משהו.
הרשימה עוד ארוכה, אבל עם מה ומי אשאר? עם עצמי? עם אנשים שהם כמוני? לא, תודה. ממני יש לי די. אתם יודעים מה, אני מתחילה מההתחלה.
אם מי שעומד מולי לא סותר את ערכי היסוד שלי, אנסה לשמוע אותו. לא כל אדם שחושב אחרת הוא אויב. למפגש עם אנשים שמעוררים בנו אי־נוחות או חוסר הסכמה יש פוטנציאל גדול לפתח אותנו, כיחידים וכחברה, ובלשון התלמוד הבבלי: "כשם שהברזל מתחזק בברזל, כך תלמידי חכמים מחדדים זה את זה בהלכה".
לא כולנו תלמידי חכמים, וגם תלמידי חכמים הם לא בהכרח תלמידי חכמים, את זה כבר למדנו. מה שכן, זו הדרך ההפוכה מהאופן שבו פועלות הרשתות החברתיות. האלגוריתם מציג לנו עוד מאותם אנשים כמונו, עוד ממה שאנחנו כבר צורכים.
כך אנחנו נשארים סגורים בבועה ומאמינים שכולם כמונו. ואיך נוכל להתחבר כחברה אם נפגוש רק אנשים עם דעות זהות לשלנו? זה אחד ההסברים לפילוג הגובר בין ימין לשמאל לא רק אצלנו, אלא בעולם כולו.
על בית הלל נאמר שהם הקדימו את דברי בית שמאי לדבריהם. כלומר: ראשית הקשיבו לעמדה השנייה, ורק אחר כך הציגו את דעתם. במקום לנעול את השערים לחלוטין, אפשר להשאיר דלת חצי פתוחה.
מי יודע, אולי פעם באמת נהיה עם. לא על הכל נסכים, אבל כשנצליח לשבת יחד, גם עם מי שלא בחרנו, החיים המשותפים שלנו יהיו הרבה יותר משבעה. נסיים לעבד את האובדן, ואז תתחיל התקומה באמת ונברך זה את זה לשלום.
התרעות פיקוד העורף