כמה דיברנו על פרס נובל, על העסקה האזורית והאינטרסים, ועל זה שהוא בלתי צפוי, אבל שכחנו משהו. יש עדיין שחקני נשמה, כאלו שהמשחק חשוב להם והם יעשו הכל למענו. הם ירוצו לבד בגשם ולא יאמרו נואש, גם כשהכל נראה בלתי אפשרי. כמו שאמר ג'ארד קושנר מעל אותה במה: "אם נתקלנו בקיר, סטיב הציע מיד שנתכנן תוכנית אחרת". הכדורגלן אודי אשש היה שחקן נשמה, והיו עוד רבים שכינו אותם כך. נשיא ארצות הברית של אמריקה התגלה כשחקן נשמה – ועוד בליגה שלנו.
במקום לקושש מועמדים לטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות, טוב נעשה אם נקדיש אחת לו, לוויטקוף, בשם נשיא ארה"ב והאומה האמריקאית. את הנובל דונלד טראמפ עוד יקבל, ולא משום שהוא מעוניין בכך, או משום שבאמת כמות הסכסוכים בעולם ירדה פלאים. אלא כי הוא מגיע לו, על מאמץ כביר שעליו אנו למדים בימים אלו, כשעם שלם בישראל עומד ביחד וממתין למוצא פיו של הצלב האדום, באחד הימים המרגשים והמטלטלים שהיו לנו כאומה. זה לא קשור לשאלה באיזה צד אתה או למי הצבעת, כי הרגש חודר לכולם, ולא צריך כיכר מסוימת כדי להרגיש אותו. על הרגעים הללו יש חותמת באנגלית.
מנהיגות היא לא רק להוביל את הציבור שלך, שהוא בדרך כלל הקהל הקל או המוכר. מנהיגות היא להוביל מנהיגים אחרים ולרתום אותם למשימה משותפת. לדעת לטוות את מפת האינטרסים כפי שנראה לך נכון, ולגרום לזה לקרות. את זה עשה הנשיא שעליו אמרו שהוא עילג או מגלומן, מזלזל בפרטים ודואג לעסקיו.
גבירותיי ורבותיי אזרחי ישראל, האיש הזה הוא נשיא ארה"ב, ואנחנו חייבים לו הוקרה בסדרי גודל שלא ידענו. הוא נאם השבוע בכנסת והתגלה, שוב, כמנהיג שהצליח לעשות את מה שהשאר לא – והותיר אותנו נרגשים.
החטופים סוגרים פרק אחד ופותחים אחד גדול בהרבה. לאן מכאן? המאבק על האופי של מדינת ישראל הופך למאבק על מועצת המנהלים שתוביל אותה, מי יהיו נציגי הציבור ומאיפה יבואו? אילו כישורים יהיו להם ומה מידת ההיכרות שלנו עימם?
בליגה שלנו קורים דברים דומים למה שקורה באמריקה. גם טראמפ מבין את זה ופועל בשתי ידיים כדי להותיר עולם יציב יותר כשיפרוש בטקס רב רושם, לא בעוד זמן רב כל כך - כשביד האחת מקל גדול וביד השנייה חופן גזרים. כך נכון להתנהל בעולם, ובמזרח התיכון ביתר שאת. אין כאן מקום לטנגו, כאן נלחמים כדי להגיע להסכמים, אין פה מקום לשיעורי ריקוד.
ישראל מצויה ברבעון הרביעי של מאה שנותיה הראשונות, ועתידה מושפע היום יותר מהסכמים בינלאומיים שהצדדים להם רבים, ולא מהחלטות עצמאיות לגמרי. זה מעיד על שותפוּת וידידוּת אפילו, אך גם על תלות שלא בטוח שלה התכוונו. כי התמונה של שליח נשיא ארה"ב, זה שהכירו בנדל"ן, יחד עם הבעל של בתו שגם הוא בתחום ההשקעות, והם יושבים עם ראש הממשלה שלנו יחד עם שר לעניינים אסטרטגיים, שלא ברור מהיכן הגיע, לא שירת בצבא יום אחד ובקושי מדבר עברית - זו תמונה שאומרת כל כך הרבה. מצד אחד, זו הרביעייה שקובעת. מצד שני, ובכן, זו הרביעייה שקובעת. אין מקום להרבה יותר מזה, למועצת המנהלים או לנבחרי הציבור שלנו, שמרימים יד ומאשרים כל הצעה.
אז כדי שלא נצטרך לקבל החלטות באנגלית אלא רק להמשיך לדבר אותה, וכדי שנוכל לשמור על היתרון הביטחוני האיכותי שלנו ולהמשיך להתנהל באזור בשפה שכולם מבינים, לצד שותפים חזקים, כדאי לנו מאוד להבין את מילותיו של קושנר בשבת בערב בתל אביב, כי נפתחת לנו הזדמנות חד־פעמית אחרי שנתיים של לחימה קשה ועמידה נחושה. עלינו לקחת אותה בשתי ידיים, גם לחוץ וגם לפנים. זה לא חייב להיות ביחד וגם לא לנצח, אבל רצוי מאוד להבין שבנפרד בטוח נפסיד ובגדול, לא את דעת הקהל מול חמאס או ארגוני הטרור - שהפרזנו לגמרי בחשיבותם בעבר – אלא זה את זה.
כי אחרי שהנאום נגמר והמטוס הנשיאותי המריא, הגיע שלב החשבון, כי יש ארוחות זולות ויש ארוחות טובות. כולן משביעות, אבל על כולן צריך לשלם. הסבלנות והחמלה יתחלפו, ובצדק, בדרישה לתהליך מתקן בראי העולם. מי שעדיין לא מבין את זה, שיקשיב לסטיב באנון, אולי אחד האנשים המשפיעים על נשיא ארה"ב, ולמילותיו של קושנר על סבלו של העם העזתי והפלסטיני, וכי המדינה שלהם בדרך, היום יותר מתמיד – ולנו רק נשאר לשחק על זמן. הסיפוח שלא קורה הוציא את רכבת המזרח התיכון החדש מהתחנה. אל תתבלבלו, כולנו עליה, ורוב הנוסעים בה דוברים את השפה הערבית.
הרבה רגעים מרגשים היו ויהיו לנו, ואנחנו משוועים להם כבר שנתיים. ביניהם חייבים להביט קדימה, כי הנשיא האמריקאי, שחקן הנשמה, לא יישאר כאן לנצח, ובמאהל המזרח־תיכוני כדאי שהאוהל שלנו יהיה מתוח ובולט מהאחרים, יתדותיו עמוקות באדמה והיריעה שלו ללא קמט. כי כאן רואים קמטים כחולשה, וחוטים רפויים - כרפיון.
באוהל הזה גרים אנחנו, והשכנים לא תמיד נאים בעינינו, אבל זה מה יש. זוהי השכונה, וכאן צריך להיות מצטיין ומוביל, בולט כלפי חוץ ומיושר כלפי פנים. ככה זה כשרוצים לנצח במשחק יותר מאשר לשחק אותו. תשאלו את אודי אשש, ותכינו משואה ביום העצמאות לסטיב וויטקוף שלנו.
התרעות פיקוד העורף