זה כמו לחגוג חתונה בלי להכניס לאולם את החתן והכלה ואת בני משפחותיהם, משום שכל השולחנות נתפסו בידי בריוני השכונה, ועוד כאלה שחלקם במשך שנתיים ימים מנעו מבני הזוג להתחתן.
אוחנה הגדיל לעשות כשהסיר קבל עם ועדה את סיכת החטופים, תוך פגיעה צורמת במשפחות החללים, שגופותיהם בשעה ההיא טרם הוחזרו; כשנמנע מלהזמין למעמד החגיגי את נשיא ביהמ"ש העליון; וכשהתייצב ביום רביעי השבוע כמו עבד נרצע בדיון בעניינו של ראש הממשלה, כדי למחות נגד עצם קיומו של הדיון.
אם חשבתם כי תפקיד יו"ר הכנסת הוא תפקיד ממלכתי, אז חשבתם. נכון, יו"ר הכנסת, כמו גם נשיא המדינה, נבחרים על ידי מפלגת השלטון. ליתר דיוק, הם אינם יכולים להיבחר ללא תמיכתה. עם זאת אין חוק שמחייב את הנשיא ואת יו"ר הכנסת לנהוג באופן ממלכתי. ועדיין, התנהלותם הממלכתית של הנשיא ושל יו"ר הכנסת הייתה מהמוסכמות שלא נכתבו, כי למה להעלות על הכתב את המובן מאליו?
משחק מכור
על פי המוסכמות הבלתי כתובות, יו"ר הכנסת הוא סוג של שופט כדורגל. גם אם נמנה עם אחת משתי הקבוצות ושומר לה אמונים, עליו לשמור על טוהר המשחק. אוחנה בחר להתערב במשחק, לחסום בגופו את שער היריב ולמנוע משחקני הקבוצה היריבה גישה לכדור. הוא בחר לשחק ברוגז יחד עם חברי הקבוצה שלו, כשנמנע מלהזמין למעמד החגיגי בהשתתפות נשיא ארה"ב את נשיא בית המשפט העליון ואת היועמ"שית. בחר לפלג ולא לאחד, ולא זו בלבד שהסיר את סיכת החטופים בטרם הוחזרו החללים לבני משפחותיהם, אלא הקפיד להחצין שגם הסיכה שענד הייתה סיכה פוליטית, חלופה שהמציא פורום תקווה, שהוקם והופעל על ידי מפלגת השלטון.
באוגוסט הודיע קנצלר גרמניה פרידריך מרץ כי ארצו תשהה מתן אישורים ליצוא נשק שיכול להיות בשימוש ברצועת עזה "עד להודעה חדשה". הודעתו עוררה זעם בקרב חברי מפלגתו, שטענו כי מדובר בשינוי מדיניות קיצוני וכי לא לשם כך הגיעו לבונדסטאג. הקנצלר נסוג בו מהחלטתו.
התרעות פיקוד העורף