עכשיו ראוי לעסוק בסוגיית המנהיגות החדשה שצריכה לקום בישראל ברגע שהמלחמה תסתיים לחלוטין. בשנה שקדמה לטבח 7 באוקטובר חווינו כאן משבר פוליטי וחברתי גדול בעקבות פעולות והחלטות של הממשלה.
היה מסע דה-לגיטימציה מכוער מצד השמאל הרדיקלי נגד הממשלה הנבחרת ואנשי המחנה הלאומי-ימני כולו, שלרגעים נראה כמו פסע ממלחמת אזרחים.
ואז הגיע 7 באוקטובר ששינה את החיים של כולנו לנצח. עבר זמן קצר מאוד עד שהפילוג הפציע שוב. חשבתי וקיוויתי שאחרי הטבח, ובזמן מלחמת קיום, הפוליטיקה והשיח ישנו את פניהם, אבל לצערי, זאת הייתה תקוות שווא.
מצד שני, קואליציה שיודעת להוביל מהלכים היסטוריים, בעיקר בזכות העומד בראשה, אבל מבפנים לא מאוחדת, לא עומדת בלחצים מבית ועומדת על כרעי תרנגולת.
הלוחמים, המילואימניקים, הפעילים החברתיים, נשות המילואימניקים - אלה האנשים שאני רוצה לראות בהובלת המדינה בשנים הקרובות. הם מגיעים מהשטח, משדות הקרב ומלב ליבו של העם הזה. הם חפים מפוליטיקה, אבל מלאים באהבת הארץ.
גם מימין נדרשת התארגנות פוליטית מחודשת. מחנה שלם אינו יכול להתקיים סביב מנהיג אחד, ואינו יכול להיות מורכב מפוליטיקאים שחלקם מתנהגים כמו ילדים בארגז חול ולא מבינים את גודל השעה. הגיע הזמן להצמחת מנהיגות חדשה לישראל. ישראל צריכה להיבנות מחדש, וזה באחריותנו.
התרעות פיקוד העורף