המשמעות היא שהיום כלל לא בטוח שישראל היא בת הברית המועדפת על ארצות הברית במזרח התיכון, על אף שהיא הדמוקרטיה היחידה. ממשלת ישראל, כמו גם ממשל טראמפ, מאתגרים את הגדרות הדמוקרטיה מבפנים, ובמקביל, גם האינטרסים משתנים. כרגע, נראה שקטאר וסעודיה מצטיירות כבנות ברית שממשל טראמפ סומך עליהן יותר מאשר על ישראל, וזו נורה אדומה עבור כולנו.
הובטח שהממשלה הנוכחית היא לכאורה "היחידה שיכולה למנוע" את הקמתה של מדינה כזאת, אבל בריאיון ב"60 דקות", שני יהודים חמים עם הכוונות הכי טובות בעולם כלפי ישראל, שעובדים עם הממשל הרפובליקני ועם הנשיא הכי אוהד ישראל אי פעם, אמרו באופן ברור שצריך לייצר אופק לפלסטינים. קושנר עצמו דיבר על משילות פלסטינית, ואמר "צריך לאפשר לשני השטחים, עזה והגדה המערבית, להתנהל באופן פונקציונלי ולשגשג. קודם נעשה את זה, ומאוחר יותר שיחליטו אם הם מתחברים או לא".
המשמעות היא שבעוד שאנחנו מקשקשים עם נרטיבים, המציאות מתרחשת ברובד אחר. המסר של ה"ימין מלא-מלא", לכאורה הכי קשוח ובלתי מתפשר, לא עבר. בסופו של דבר, הוא הביא אותנו בדיוק לנקודה שאותה הבטיח למנוע, אחרי שנתיים של מלחמה כבדה מנשוא, טראומה לאומית של טבח וחטיפה המונית חסרת תקדים, כ-2,000 הרוגים ונרצחים וכ-20 אלף פצועים.
התרעות פיקוד העורף