התיזה הזו מהודהדת לאחרונה במקומות רבים, וכשאותה תיזה נשמעת ממקומות רבים, לי לפחות זה מרגיש כמו סוג של קמפיין, שלא בהכרח נסמך על עובדות, מציאות וניתוח קר של הדברים, ואינו בהכרח מבין את "המשחק האסטרטגי" הגדול שמולנו.
הפרשנות המקצועית שלי הפוכה. אני גורס כי התיאום בין ישראל לארה"ב הוא הדוק, הן רואות עין בעין ומובילות ביחד את המערכה לסיומה, תוך מימוש, באופן מפתיע לחלק מהפרשנים, של מהלכים שהופרחו לאוויר מתחילת שנת 2025 כבלוני ניסוי, נדחו בתקשורת כרעיונות הזויים, ועתה מגיעים לפרקם.
היות שמטרות המלחמה ידועות, ממליץ לבחון מה הצהירה ישראל כדרך המועדפת למימושן
1. הדרך הצבאית שאמורה לפרק את חמאס כמעט לחלוטין לא עשתה כן אבל המטרה בעינה נשארת - האמצעים יהיו מעט שונים.
2. למיטב זכרוני היום שאחרי בראיית ישראל נרמז והוצהר כבר באמצע 2024 עוד בטרם הממשל הנוכחי בארה"ב: שלטון ערבי אזרחי (דובר ספציפית על מצרים, סעודיה והאמירויות שגם הסכימו לכך אבל התנו זאת בפירוק חמאס מנשקו) בשילוב טכנוקרטיה אזרחית בהובלה אמריקנית.
3. לימים יצא טראמפ עם שתי תוכניות לעזה: "תוכנית הריביירה" ו"תוכנית ההגירה מרצון", שנפסלו, לטעמי שלא בצדק, בתקשורת כתוכניות הזויות ומנותקות מהמציאות.
4. כשאני מסתכל על המציאות כיום, ללא דעות קדומות וללא אג'נדה, אני מתרשם שדווקא האינטרס הישראלי בפירוק חמאס בשילוב עם גרסה כזו או אחרת של תוכניות טראמפ "ההזויות", הוא מה שקורם עור וגידים לנגד עינינו-יש עוד דרך רבה לעשות אבל זה הכיוון הכללי.
5. בשבועיים האחרונים הוצבו כאן באופן חריג לארה"ב "המתבדלת" (מזכיר שפרדוקסלית בדלנות היא המשנה העיקרית של סגן נשיא ארה"ב שמגיע היום לביקור) 200 חיילים אמריקנים שיפעלו מחמ"ל גדול בקרית גת וינהלו ויובילו את שלב ב' של תוכנית טראמפ - מנגנון מוביל ואוכף. לטעמי, הכוח פחות נועד לאכוף על ישראל שיש לה אינטרס גדול ששלב ב' ימומש כלשונו, אלא דווקא על חמאס ועל המתחמקות והממסמסות מבין מדינות ערב.
6. מבחינה אסטרטגית: יש לזכור ולהודות: זה בדיוק מה שישראל רצתה והצהירה עליו עוד בשנה שעברה-הובלה ונטילת אחריות אמריקנית על עזה, גם אם יש מנגנון בשטח שמנוהל ע"י מדינות ערב, כשישראל שולטת ביטחונית מסביב בשליטה של 50 אחוז משטח הרצועה.
7. באשר לתוכניות טראמפ-יש מסמכים כתובים ומפורטים שהוכנו בארה"ב לאחרונה ונחשפו השבוע, ועליהם אפרט בטור נפרד.
8. מילה אחרונה לגבי התקיפה בקטאר שרוב הפרשנים אוהבים משום מה לסמן אותה כנקודת השבירה של ארה"ב ומכאן כפייה על ישראל: איני יודע, אבל במשחק האסטרטגי שאנו רואים מולנו עוד מהתקיפה באיראן, אני טוען שאין זה סביר שטילים ישראלים עפים בכיוון בסיס חה"א האמריקני הגדול במזה"ת ואף מטוס לא הוקפץ לאוויר ואף טיל הגנ"א לא נורה, אין זה סביר שלא התקבל כל חיווי בתקשורת בלייב עוד באותו היום על "הזעם" של טראמפ (שאנו יודעים איך הוא נראה באמת כולל מול המצלמות) ואין זה סביר שהיה כזה פספוס ישראלי בתקיפה, במיוחד למול ההצלחות המדוייקות מסביב בזירות האחרות. יתירה מכך, אין זה סביר שישראל עשתה צעד כזה, ועוד באמצע מו"מ, ללא יידוע של טראמפ. להבנתי הפרשנות הנכונה היא בדיוק הפוכה לזו הנשמעת בתקשורת אצלנו: זו הייתה תקיפה מתואמת היטב שנועדה להעביר מסר אסטרטגי. הפספוס לטעמי היה מכוון - מסר ולא נזק, דבר שהוכח כנכון ושהניע את כל המערכת לכיוון של ההסכם. זו הנקודה שאכן הזיזה אבל לא לכיוון של כפייה על ישראל כמו שמפומפם אצלנו ללא הרף, אלא לכיוון של לחץ על קטאר ומסר למתווכות שתפסיקנה לגבות את חמאס.
9. כדרכן של שתי מדינות שונות בהיקפי החשיבה (עולם מול מזרח תיכון) ובמיקום הגיאוגרפי, לא יכולה להיות תמימות דעים על הכל: ארה"ב פחות אלרמיסטית לגבי חמאס בשטח (אבל ברור לה הצורך לגבי פירוקו) ואוהדת את טורקיה שאותה ישראל רואה כאיום רציני בכלל ואם תשולב במנגנון ברצועה בפרט. אבל בין זה לבין כפייה ופערים משמעותיים כמו שמתוארים ע"י פרשנים בתקשורת- יש מרחק רב מאוד.
להבנתי, יש כאן משחק אסטרטגי מצויין של שני העומדים בראש (ישראל וארה"ב) בחלק מהמקרים בלי לשתף ולספר לאנשי הממשלים (קושנר, וויטקוף ואחרים) מתוך חשש שהמשחק האסטרטגי ייחשף, ובמקום זאת יש הצגה למצלמות בדיעבד.
בהקשר זה, בניגוד לאמירות מסביב, המלחמה לא הסתיימה. יתכן שארה"ב וישראל "השתיקו" את עזה כרגע כדי לפנות זמן וקשב לאכיפה צבאית מחודשת באיראן ואולי גם בלבנון.
חמאס עצמו למרות שליטתו המובהקת כרגע ברצועה (וזה שעד כה הוא לא הוכרע זו נקודה רעה מאוד שיש לחקור), נכנס להערכתי למלכודת אסטרטגית, לפיה במסגרת הפוטנציאל הכלכלי הגדול לרווחי עתק לכל השחקנים, הוא הופך לנטל ויהיה בבידוד אסטרטגי שאליו שואפות ארה"ב וישראל בשלב ב', שלאחריו תיתכן גם אכיפה צבאית אלימה לפירוקו והפעם עם לגיטימציה ערבית ומערבית.
התרעות פיקוד העורף