הילדים שלנו גדלים למציאות ספוגה פחד, בלבול ואובדן ביטחון. פעם היה דיון לגבי מה מותר לילדים לראות, אבל המלחמה פרצה את הגבולות. הילדים נחשפו למראות קשים, שהיו אמורים לעבור סינון, והם קולטים הכל, בין מה שאומרים להם למה שלא נאמר. הם מנסים לבנות לעצמם תמונת עולם חדשה, שבה הגבולות בין טוב לרע ובין הגנה לסכנה היטשטשו.
איך ילד יכול להאמין שהעולם בטוח כשהמדינה לא הצליחה להגן על אזרחיה? איך הוא יכול להאמין בהורה שהצטייר כבלתי מנוצח, וכעת נראה פגיע ומפוחד? משהו במערכת היחסים בין הילדים למבוגרים השתנה. הם מבינים שהמבוגרים לא יודעים הכל, שלא תמיד יש להם תשובה, ושגם הם לפעמים שבורים.
כשהם שואלים "איך זה קרה?", "איפה הייתם?", "זה יכול לקרות שוב?", הרצון להגן עליהם גורם לנו להחליף נושא ולומר "הכל יהיה בסדר". אבל ילדים צריכים שנראה להם שאפשר להתמודד גם כשהכל לא בסדר. אם לא נלמד את ילדינו לדבר על פחד ולהסתכל למציאות בעיניים ביושרה, הם ילמדו לשתוק מול כאב - והשתיקה הזו היא סכנה. כי ילד שלומד לשתוק מול כאב יגדל להיות אזרח שלא מדבר מול עוול ותלמיד שלא שואל שאלות קשות. הדרך לשקם את האמון מתחילה בשיח. עלינו לדבר איתם על מה שקרה, להכיר בכאב, לתווך את המציאות, להסביר שגם במצבים קשים יש בחירה.
בימים אלה מקבל תפקיד ההורים והמורים משמעות חדשה. בבית, השיחה ליד שולחן האוכל הופכת לכלי טיפולי. חשוב שנשאל, שנקשיב, שנאפשר לילדים לבטא בלבול, כעס או פחד בלי למהר לתקן. הורה שמודה שהוא עצמו מפוחד או עצוב, מלמד את ילדו שגם ברגעים של חוסר שליטה אפשר להישאר אנושי.
גם המורים חוו טלטלה ובו בזמן הם נדרשים להיות עוגן, לעמוד יציבים מול כיתה מלאה עיניים שואלות. זו משימה כמעט בלתי אפשרית להחזיק את הפחד האישי ולשדר ביטחון קולקטיבי. כאן מתחיל התפקיד של מערכת החינוך. בית הספר צריך להפוך למרחב של שיח, למקום שבו ילדים לומדים מהו ביטחון רגשי, מהי אחריות הדדית, ואיך נראית תקווה שנבנית מתוך שבר.
האמון לא ישוקם ביום אחד. ילד יחזיר אמון כשהוא יראה שהמבוגרים סביבו אומרים אמת, גם כשהיא קשה. אמון נבנה כשילד מרגיש שלא מסתירים ממנו, שלא מזלזלים בשאלותיו, שלא נוטשים אותו רגשית גם כשהעולם סביבו רועד.
החברה הישראלית חוותה פצע עמוק, אבל בתוכה יש כוח של תיקון. אם נלמד את ילדינו לדבר את הפחד, להרגיש את הצער, ולחלום את התקווה נוכל להחזיר לא רק את האמון במבוגרים, אלא את האמונה באדם. זה לא רק תפקיד חינוכי זו שליחות לאומית.
התרעות פיקוד העורף