האנשים האלה כבר אינם - חלקם פרשו, אחרים הודחו, יש מי שהתרחקו, ויש גם מי שקיבלו קידום דיפלומטי מכובד. והנגבי - בין האחרונים שעדיין שמר על צורת העבודה ההיא - היה השריד האחרון של שגרה ממלכתית בעולם פוליטי שהפך כולו לשדה הישרדות.
פיטוריו של הנגבי, האיש שהחזיק מעמד בכל סערה, לא נובעים מכישלון או משגיאה. הם נובעים מעצם הניסיון לשמור על קול רציונלי במקום שבו הרציונל הפך לחשוד - על גבול בגידה. בשבועות האחרונים ניסה להלך בין שני עולמות: בין לשכת ראש הממשלה לבין מערכת הביטחון, בין השפה האמריקנית לשפה הישראלית- ובכל אחד מהם הפך למי שאומר את הדברים ה"לא נוחים". הוא לא היה מרדן, לא מתנגד, רק אדם שניסה לגשר. ובממשלה הזו, מי שמנסה לגשר - מוצא את עצמו מחוץ לתמונה. כי אצל נתניהו אין גשרים: או שאתה "משלנו", או שאתה "איתם".
כפי שהסביר זאת וותיק מערכת שעשה בחייו לא מעט "שעות ביבי": "הוא לא שם בראשות המל"ל בן אדם שלו, מינוי פוליטי, בשביל שהוא יגיד את מה שאומרים בכירים בצה"ל בכל ישיבת קבינט. כי הנזק לנתניהו גדול יותר. אם בא לדיון אחד מהאלופים ומתנגד לחיסול בקטר או לתמרון בעזה - קל ונוח לקרוא לו 'קפלניסט' שמתנגד לעמדת רה"מ מסיבותיו ומשיקוליו. אבל כשצחי הנגבי - ימני, נץ, שעשה אוונטורות בכנסת, שעלה על מגדל בסיני - אפילו הוא אומר שהיה אסור לתקוף בקטר, אפילו הוא תומך בעסקה חלקית - מבחינת נתניהו זה קו אדום וסוף סיפור. למה לו מינוי פוליטי כזה? עדיף כבר למנות איש צבא - פחות נזק תדמיתי".
הנגבי לא היה עוד פקיד בכיר. הוא היה אחד האנשים הבודדים שנתניהו באמת סמך עליהם - מי שידע לתרגם לו את שפת הביטחון לשפת הפוליטיקה, מי שדיבר עם מערכת הביטחון בלי להפוך אותה לאויב. דווקא בגלל זה, פיטוריו מספרים סיפור רחב יותר: לא על משבר אמון אישי בלבד, אלא על מנהיגות שנשארה בלי מי שיגיד לה “לא”.
בלשכה הזו, כל מי שמנסה להציע שיקול דעת עצמאי הופך מיידית לחשוד. וזו אולי הסיבה שהנגבי, האיש שהקפיד תמיד לדבר בשקט וללא כותרות, היה האחרון בתור. מאז ה־7 באוקטובר, לשכת נתניהו מזכירה לשכת גיוס - כל הזמן נכנסים ויוצאים: יועצים, דוברים, אנשי ביטחון, מקורבים. התחלופה הפכה לשיטה. הכוורת שנועדה להיות “צוות מלחמה” התרוקנה, וכל ניסיון להחזיר בה סדר מסתיים בפיצוץ.
מישהו בליכוד ניסח זאת השבוע היטב: “נתניהו מנהל מלחמה בלי קבינט ובלי כוורת - רק עם מראה.” ההחלטות מתקבלות בין שני טלפונים, בשיחות סגורות, הרחק מהמערכת. גם ההדחה של הנגבי התקבלה כך - מפתיעה, לא מתואמת, ובעיקר משדרת שהראש עסוק יותר באנשים שסביבו מאשר באיומים שמולו.
התרעות פיקוד העורף