הדרך היחידה שנותרה לנתניהו ושות' לעצור או לעכב את תהליך שארם א-שייח' היא לזעוק "חמאס מפר", כדי להפר בעצמם את הסכם הפסקת האש ולהורות לרמטכ"ל לתקוף.
מנקודת מבט פוליטית פנים-ישראלית ניתן לומר שוועידת שארם א-שייח' הייתה גם אקורד הפתיחה של הניסיון הגלובלי (פרט לאוונגליסטים ולמיקרונזים) לסלק את ביבי ושות' ממעורבות בהליכים להסדר במזרח התיכון.
אחינו טראמפ? אבינו שבשמיים? האיש הזה הוא Loose cannon, שחולל באזור בלגן שלא ברור כיצד יסתיים, וחזר לחולל סופת נזקים בארה"ב ובעולם.
עם כל הכבוד לפוטנציאל היציאות הפרועות שלו, הג'ינג'י עשה את שלו, הג'ינג'י יכול ללכת. את ההגה בשטח לקחו עכשיו אירופה והמפרציות, כולל קטאר, טורקיה ומצרים - בפיקוח צבא ארה"ב ובסיוע צה"ל.
אני לא יודע לומר משלל דיווחים עד כמה חמאס מתחזק בשטח, אבל לא קשה להבין את הצורך של הכוחות הזרים בדרכם לרצועה להגיע להסדר מול חמאס כחלק מבינאום הסכסוך.
אם אני מבין נכון את הסיטואציה, אזי אף חייל בכוחות שאמורים להיכנס לעזה לא אמור להילחם בחמאס - אלא בעיקר להשגיח שישראל לא תתקוף.
גם חיילים שיורים ב"חמאסניקים חמושים שמאיימים עליהם", הם לא סיבה לתקיפות חיל האוויר, גם אם יש בהן בונוס של איטום מנהרות. והם לא יותר מתירוצים להמשך לחימה, שממילא תימנע על ידי חזרה המונית של עזתים לחורבותיהם.
החזרת גופות החללים היא דרישה צודקת, והשאלה היא אם סחבת בהחזרת חללים היא סיבה להדליק מחדש את החזית ולהקריב חיילים חיים. התשובה היא לא.
בעיקר כאשר גם לחמאס יש אינטרס הישרדות משלו. באמצעות שקט מול ישראל מקווים שם להשתלב במאמץ הבינלאומי לשיקום הרצועה ולמימוש מעמדו של הארגון בגדה.
רצועת הפיכחון
האינטרס הישראלי שמתכתב עם ביטחון ישראל הוא פסק זמן משמעותי להתארגנות והתחמשות בצה"ל. הן בשל מצבו אחרי המפץ הפנימי בגלל מחדל הדמים בעוטף, והן עקב פוטנציאל איום רציני מצד ממשלה שהמלחמה היא הפתרון היחיד לשרידותה.
אם הרמטכ"ל רוצה שקט לצורך בניית הכוח ושיקום אמל"ח, הוא ואלופיו חייבים להיאבק בממשלה חזיתית וציבורית כאשר יועלה חוק ההשתמטות בכנסת.
המשמעות היא ניהול מדיניות סבירה מול לבנון וסוריה. אם הקבינט המדיני-ביטחוני מנחה את הרמטכ"ל לתחזק זירות פעילות בסוריה ולבנון, על הרמטכ"ל להבהיר שאין לנו כוח אדם לנהל את כל הזירות הנוכחיות בלי לספוג אבידות במקרה של התלקחות.
שתי מטרות הלחימה בסוריה ובלבנון נובעות מימין טיפש עם בוחן מציאות לקוי, שהביא אותנו לכישלון המוחלט ו"מסביר" שמדובר בניצחון. ישראל צריכה להניח ללבנונים לפתור את בעיותיהם ולא להתערב כפי שכשלנו בכל מלחמות לבנון.
העובדה שלמדינות או ארגונים, כולל איראן, יש נשק, לא בהכרח אומרת שמחר הם ישתמשו בו. זה אומר שהנשק משמש קודם כל להרתעה, ורק אחר כך למלחמה יזומה של מי שרוצה בה.
ובחזרה לרצועת הפיכחון: שאלת השאלות היא מתי וכמה כוחות זרים יגיעו לעזה, כיצד יפעל הממשק ביניהם ובין חמאס, ואיך תגיב ממשלה היסטרית. אלה הם הזמנים שבהם כל המעורבים יושבים, מביטים זה בזה ותוהים מתי ואיך לבצע את הצעד שלהם.
למעט צה"ל, שכבר פועל על פי הקריטריונים של הסכמות ועידת שארם א-שייח' ובתיאום עם הצבא האמריקאי. ואל תגידו שראש הממשלה "הנחה" ושר הביטחון "פקד" לסגת לפרימטר, כי זה יחריב להם את הפריימריז והבחירות. יהיה מעניין.
התרעות פיקוד העורף