השמש זרחה בשבוע שעבר באור שלא היה כאן אצלנו יותר משנתיים, אור גדול זוהר שהסיט את העננה הכבדה שרבצה על הלבבות כל כך הרבה זמן. וכולנו בכינו מאושר והתרגשות למראה הידיים שנשלחות לחיבוקים האוהבים הרועדים של השבים לחיק החם של המשפחה והחברים.
הרגשנו בעצמותינו שלמרות הכל, הגיעה ההזדמנות הגדולה, מין רגע טהור להבטיח לעצמנו שנשאיר אולי בצד את כל המחלוקות והאתגרים הגדולים שעדיין מחכים לנו – ונתמסר לתדר של אהבה טהורה וזכה. אהבת האדם. ואז הגיע טקס פתיחת מושב החורף של הכנסת, ובמקום נאומים מפייסים חזינו במחזה מכוער של קיטוב והתנצחויות מכל עבר, שמחק באחת כל זיק של תקווה שמשהו אחר יקרה כאן.
כולנו מכירים את הנפשות הפועלות, וגם יודעים שזו תחילתה של דרך קשה וארוכה, אבל יכולנו להפוך את זה להתחלה חדשה של תיקון, של תהליך ריפוי ושיקום של אנשים, של משפחות, של עם שלם ששבור וקרוע ומדינה נפלאה, שבשנתיים בלבד מחקה כמעט 90% מערכה התדמיתי ברחבי הגלובוס והפכה למנודה ומוחרמת, כשכל תרומתה לעולם טוב יותר נשכחה ונגוזה.
בואו נדמיין לרגע שראש המדינה היה פותח ואומר: הרע ביותר מאחורינו, המלאכה עוד רבה, כולנו כאן ביחד מהקטן ועד הגדול, מהימין ומהשמאל, מהקיבוץ ועד עיירת הפיתוח. נתחיל בתיקון הגדול, ראשית - נדבר, נלבן, נקשיב. זה לא יהיה קל, נבנה את האמון, נתחייב לא לשבור את הכלים, לא לשוב ל־6 באוקטובר. לעולם לא ניתן לאויבינו שוב את ההזדמנות להיכנס בינינו. נדבר על הכל, עם כולם – דתיים, חילונים, יהודים וערבים, וגם עם כל הרשויות כולן.
עכשיו הכל תלוי בנו, בכל אחת ואחד מאיתנו. תם ונשלם עידן ההאשמות של "עשו לי", "אכלו לי". רוצים שזה לא יחזור, רוצים מדינה עם ערכים ומוסר, רוצים מדינת אור לגויים. אז צריך לקום ולעשות את זה. ככה פשוט. להעמיד מנהיגים לתפארת מדינת ישראל, ולא פסיק אחד פחות מזה. לקחת את המדינה לידיים, וברגל ימין וגם בשמאל, לצאת יחד לדרך חדשה, שתצריך מאמץ רב, יצירתיות ותעוזה, ובעיקר עבודה קשה, וכן - גם פשרה. בהצלחה לכולנו.
התרעות פיקוד העורף