המצב בפועל הוא שחמאס נפגע מאוד והפך מארגון צבאי לכוח גרילה, אבל הוא עדיין בעל הכוח והשררה ברצועת עזה, ועל פי כל הסימנים הוא מתחזק ויהיה משולב ב"ממשלת הטכנוקרטים". חמאס מגייס אנשים לשורותיו וינסה ליצור בחסות טורקיה, קטאר ונוספות "משוואה" חדשה מול ישראל עם ערבויות בינלאומיות לכך שצה"ל לא יחדש את המלחמה. לקטאר יש הבטחה נשיאותית לכך שהיא חסינה.
המצב שמתגבש ברצועת עזה לא טוב לישראל, אבל כנראה שזה הטוב ביותר שניתן היה להשיג כעת מול הלחץ (או התכתיב) האמריקאי או על מנת לקבל את החטופים בחזרה או שניהם. אין כאן עניין של ימין ושמאל וגם לא עניין של "כן ביבי" ו"לא ביבי". העניין הוא ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה בגבול, שרחוק בינתיים מלהיות גבול של שלום. ישראל תידרש להכריע באופן זוחל בין עמידה על ההסדר ורצונותיו של הנשיא והמתווכות, לבין מדיניות של "אפס הכלה" ובנק מטרות ריק.
גם לאחר ההסכמים למיניהם, צפויה להתקיים סביבנו מציאות ביטחונית מורכבת מאוד, שטומנת בחובה אתגרים ביטחוניים קרובים ורחוקים והזדמנויות שאסור להחמיץ. בקיצור, כמו שלמדנו בצבא, מתפללים לטוב, מתכוננים לרע. עוד ייקח זמן עד שיתקיים בנו חזון הנביאים: "איש תחת גפנו ותחת תאנתו", ועד שיגור זאב עם כבש. וגם אז נצטרך לוודא היטב שאנחנו הזאב. כבש כבר היינו לפני שנתיים.
העימות הקרוב יהיה למרבית הכאב מול משפחות שכולות שיסרבו לתקן את שם המלחמה על קברי בניהן, ומול "עבריינים" בדובר צה"ל, במשכן הנשיא, בתקשורת ובמוסדות לאומיים שיעזו לכנות את המלחמה שלא בשמה הרשמי, החדש והמולבן.
וככה נוכל לומר ש־1,500 נשים, גברים, זקנים וטף נטבחו, נשרפו ונאנסו במלחמה "התקומה" ועוד 917 לוחמים נפלו במהלכה, ומאות נחטפו לעזה, ורבבות נעקרו מבתיהם, ושראש הממשלה ושריה הביאו עלינו לא חורבן ענק, אלא "תקומה" גדולה. איך אמא שלי שתחיה אומרת: "בוקרא פיל משמיש".
3. נשיא בית המשפט העליון ציין ביום שלישי השבוע את יום הולדתו ה־67. במקום להיות עם חוג המשפחה והחברים, הוא כיבד את אירוע פתיחת מושב הכנסת, אף שידע שהוא הוזמן כ"סתם שופט עליון" ולא כנשיא, ושהוא צפוי לעבור "זובור" וסדרת חינוך של יו"ר הכנסת.
האמת היא שכבר יומיים קודם לכן בטקס האזכרה לחללי חרבות ברזל, תפסה העדשה את נתניהו מסתודד עם עמית. לוין ואוחנה לא אהבו את "הבגידה", אבל נתניהו זקוק לעליון - לשופטי העליון שאפשרו לו להיות ראש ממשלה חרף כתב האישום, ואולי יצטרך בקרוב את תמיכתם בחנינה או בעסקת טיעון.
עזבו עניינים אישיים, ישראל נמצאת בשלב מתקדם של ניפוץ ערך "הפרדת הרשויות". הכנסת איננה עוד רשות שמפקחת על הממשלה, אלא זרוע ביצוע שלה. החורבן כאן יסודי וכולל את רוב ועדות הכנסת, את סדר יומה, את התרבות הפוליטית הקלוקלת שהשתלטה עליה, את הפיכת המשכן לסניף של הליכוד, את מחיאות הכפיים שלא היו בעבר.
מי שמפקח על כל הדבר הזה ומוביל אותו הוא הפריימריסט אמיר אוחנה, שחותר למקום הראשון או השני בליכוד ומשדר לבייס שלו "אני כאן בשבילכם". ואכן הוא עובד עבורם קשה: מזמין, מכבד, מארח ופועל. עד כדי כך חמור המצב, שאציע שיו"ר הכנסת יהיה פטור מכאן ואילך מפריימריז וישוריין, כדי שלא ישחית את הכנסת, שלא ישתמש בה כקרדום לחפור בו ולא יעשה פריימריז פוליטי מהדוכן של "בית העם" שלנו, או ממה שנשאר ממנו.
4. על פי כל הסימנים, כפי שהופיעו לפתע השבוע מעל דוכן הכנסת, עברו לאחרונה בחשאי נשיא המדינה יצחק הרצוג ויו"ר האופוזיציה יאיר לפיד ניתוח סודי לקיצור הפתיל (ההפך המוחלט מניתוח הארכת הפתיל שעבר אביגדור ליברמן, לעדותו).
ביום שלישי, על הדוכן, נחשפנו לראשונה להרצוג שלא הכרנו, לנשיא מדינה שפועל ללא לאות להרגעה, לדיאלוג, להסכמות, כאשר לנגד עיניו במעמד הכי ממלכתי שיש, מבייש ומעליב יו"ר הרשות המחוקקת את ראש הרשות השופטת ופוגע בו. הרצוג "התחרפן". הוא נטש את נאומו, נזף ביו"ר הכנסת ובכנסת, וקרא ליצחק עמית בשמו ובתוארו, כרוצה לומר: לכל דבר יש גבול.
אחריו עלה לדוכן לפיד בהופעה הטובה ביותר שלו בקדנציה הנוכחית. אם בשבוע שעבר, במעמד הנשיא טראמפ, הוא נשא נאום ממלכתי וראוי, שזכה להרבה הערכה מכל חלקי הבית והעם – הפעם הוא חשף שיניים ועיניים בורקות, כאילו אביו טומי לפיד ז"ל אומר לו באוזנייה: "סע, בני. תן גז, תהלום בהם. תחשוף שיש בך גם צד אחר, כמו של אביך". וככה בדיוק צריכה להיראות אופוזיציה תאבת חיים והשפעה ושלטון.
מול גל החקיקה ההזוי שעומד להיות כאן בקרוב, ובמרכזו חוקים שיש בהם כדי להטות בחירות, יצטרך יו"ר האופוזיציה "להדביק" את יתר חבריו לסיעות ברוח, בלשון ובתוכן. גם בשער לבלימה, גם בחלוץ להבקעה.
6. אינני אדם דתי, אף שאומרים שכל מי שמוצאו מזרחי הוא אדם מאמין, בין שכיפה לראשו ובין שלא. אבל לנגד עינינו מתגלים ניסים. אספר לכם שאיש בדרג המדיני, המודיעיני והביטחוני לא העריך שחמאס יחזיר לנו את כל החטופים החיים ושידאג להותיר בידיו כמה חטופים כתעודת ביטוח למשך שנים.
והנה כולם בבית. ולא האמנו שהם יחזרו כולם על הרגליים, והנה הם עומדים והולכים. ולא האמנו שבתום סדרת בדיקות קצרה, הם ישוחררו מבית החולים במהרה הביתה למשפחה ולחברים. אינני משלה עצמי, השיקום הגופני והנפשי יימשך שנים, אבל אם אלו לא ניסים – מהם ניסים?
התרעות פיקוד העורף