כשיוצאים ברכבת מניו יורק לכיוון לונג איילנד, חולפים על פני שתי תחנות. האחת "ליטל נֵק" והשנייה "גרייט נֵק". וכשמן כן הן, צוואר יבשה מוקף בים ובאוקיינוס באי ארוך היוצא ממנהטן מזרחה ומלא עיירות קטנות מאוכלסות ביהודים רבים. חלקם הגיעו אחרי מלחמת העולם הראשונה, ואחרים הצטרפו לאחר הבאה בתור, אבל בתי הכנסת בהן ותיקים, וגם זה שבעיירה גרייט נק היה מלא בשבת בצהריים – מרב חב"ד ועד יהודים ותיקים רבים.
קהילה גדולה ומלוכדת ובמרכזה בית כנסת, שבו יושבים גברים ונשים באולם אחד עם מחיצה מינימלית ומתפללים בהודיה על שחרורם של החטופים. קהילת מופת מבין רבות שהתגייסו בשנתיים האחרונות למען מדינת ישראל, ועד היום דואגת לאירוח פצועי מלחמה ולעוד פעילויות כעורף אסטרטגי חזק ומלוכד של העם המאותגר זה כשנתיים.
בשבת שאחרי הקפות שמחת תורה קראנו את פרשת בראשית, ולאחר מכן עליתי לבמה ופתחתי במילות תודה. תודה על כל מה שהקהילה הזו עושה ולא מפרסמת, ועל כל מה שהמתפללים האלה עושים ולא מדברים עליו.
שבת בראשית היא התחלה חדשה, סוג של אתחול מחדש לקריאה, שאמורה להיות זהה לגמרי לזו של השנה הקודמת - אבל לא בהכרח. ה"ריסטארט" שאנחנו צריכים הוא ההזדמנות שנקרית בדרכנו - זו שבת בראשית עבורנו כעם וכאומה. העיניים נפקחו, והמחיצה בין הגברים לנשים הורדה לפתע. עכשיו התחלנו לדבר באמת. זו הייתה שיחה לא מתוכננת, ובעיקר עוצמתית ומרגשת.
השמחה של היושבים בחדר ניכרה על פניהם. בימים שקדמו למפגש הם היו מרותקים לטלוויזיה, חלקם ללא שינה בשל פערי השעות מישראל, בציפייה לכל פעימת שחרור חטופים ובתפילה עבור אלה שטרם שבו.
מה יהיה עכשיו? הם שאלו מספסלי התפילה, לאן הולכים מכאן? ואז התחלנו לפרק יחד, בשלבים, את המציאות שלפנינו. התחלנו בטורקיה, שהשתלבה בתוכנית 21 הנקודות, משום מקום כמעט, אחרי שקראה לנו פושעי מלחמה ונאצים. דווקא אז בחרו העות'מאנים בעסקת מטוסי חמקן ומטוסי נוסעים בכמות רבה מבית היוצר של ארה"ב, ולפיכך הסכימו ללחוץ על חמאס שאותו שמחו לארח שנים רבות. הציר הטורקי־קטארי אינו הנורמליזציה שלה ייחלנו, העסקה הזו עוד תעלה לכולנו ביוקר, אבל החמקן הראשון יגיע לאיסטנבול רק בעוד שלוש שנים, גם נשיא חדש יישב אז בבית הלבן.
משם עברנו ללבנון, שמבליחה ברוחות של שלום לאחר חיסולו של חסן נסראללה, ובמקביל חיל האוויר הישראלי תוקף לאחרונה יותר ויותר בארץ הארזים. שער פאטמה יישאר סגור בינתיים לתושבי אצבע הגליל, והחומוס בביירות עוד רחוק מאוד. חלומות זה טוב, אמרתי, חלק מהם זו מדינאות וחלק מנהיגות. באותה הזדמנות הודיתי בשם העם היושב בציון לנשיא ארה"ב, שנולד בקווינס כמה תחנות לפני גרייט נק.
העולם המערבי נמצא בתהליך של אתחול, והשאלה היא אם גם אנחנו מבינים את זה. בית הכנסת המלא הוא מקום להסביר זאת מול קהל שומר מצוות ועובד למחייתו, מכבד את חבריו ותומך על מלא במדינתו ובעמו - ולא רואה סתירה בין הדברים. האתחול החל כבר מזמן, זה לא שמאל וימין, לא מוצא עדתי של אשכנזים וספרדים כפי שנהוג לומר במחוזותינו, וגם לא רק דמוקרטים ורפובליקנים, ליברלים ושמרנים. בעולם החדש שבו אנו חיים יש שולטים ונשלטים, וצריך להגיד את זה בקול רם.
זה או שאתה קרוב לקבלת ההחלטות, או שאתה מקבל אותן. או שיש לך את הקשר הנדרש תחת החוק, או שתעמוד בתור כמו כולם. חברים, זה העולם שבו אנו חיים. העטיפה היא אידיאולוגית לכאורה, אבל היא רק עטיפה של מוצר שהשתנה לנו מול העיניים, ורבים יגידו שתמיד היה כזה – עוד בימי מפא"י בישראל, המלוכה באירופה ומלחמת האזרחים בארה"ב של אמריקה.
רב הקהילה, הרב גזינסקי, דיבר על היכולת של האדם המאמין להביט ולראות את הטוב ועל היכולת לראות חוסר שביעות רצון וביקורת. ברמיזה עניתי כי לאדם ניתנו שתי עיניים ושתי אוזניים. הוא יכול להביט בטוב ולחפש את מה שיעשה אותו טוב יותר, והוא יכול לבחור לראות את גן העדן ובו־ זמנית לחפש בעיניו את הדרך שתיקח אותו לשם. האדם גורש מגן עדן על ידי אלוהיו, אותו אדם שלא החזיק מעמד בפיתוי עץ הדעת, שבסך הכל רצה להבין.
וזה האתחול שאותו אנחנו עוברים. ראיית הטוב מול החמיצות בחיפוש אחר ביקורת ושיפור. הודיה על הישגים קיימים מול חיפוש אחראים ומחדלים. רצון אנושי לעצום עין אחת ולכוון למטרה. האתחול, אמרתי להם, חייב להגיע - והוא תלוי גם בנו. הקהל הקשוב הזדקף מעט. כן, הוא לא יגיע מקריאה של תורה באותה צורה כמו שעשינו שנים, אלא יבוא מרצון של כל אחד ואחת מכם לדבר עם מי שהם יודעים שלא מסכים איתם, זה שבטוח לא חושב כמוהם. כי זה אתחול.
לא להתחיל מחדש, אלא להתחיל אחרת. ריסטארט אמיתי שכולנו צריכים, פנימה והחוצה, מסביב ולצדדים, לראות את הטוב ולתחקר, להעריך הישגים ולא לשקוע באופוריה שנגמרת בהפתעה, כי קשה מאוד למצוא את אלוהים 40 מטרים מתחת לאדמה, לא הכל ניסים כבירים, ואם הכל משמיים – אז כולנו צריכים לעשות חשבון נפש, וודאי גם הוא.
באתחול מחדש יאמצו קהילות כמו גרייט נק את ניר עוז, ומרגליות את בוקה רטון שבפלורידה. הן יקימו מועצות משותפות ויענו על הצרכים אחת של השנייה בלי פוליטיקה. ישלחו את בני הנוער להתחלף ביניהן, יבנו את מבני הציבור מחדש ויטוו גרעיני התנדבות מכל הגילים למרקם משותף.
באתחול של שבת בראשית המאבק באנטישמיות יתחיל מלמטה, בשיתוף קהילות אחרות ולא רק בקורבנוּת בלתי נגמרת, כי יש ליהודים בגולה מה לתרום והרבה. הרי בדיחה ישנה אומרת כי אפשר לשנוא יהודי, אבל כשתצטרך עורך דין לקרב חייך או רופא, כדאי שהם יהיו נימולים בני עם ישראל, ואני בטוח כי סוד ההצלחה יכול לעבור גם לקהילות האחרות הסובבות גם את קהילת גרייט נק.
הרמתי את היד כדי שיוכלו להבחין בצמיד מטה משפחות החטופים שאין יום שעובר שבו אני לא חושב איך ומי יגזור לי אותו. ואז את ידי השנייה שעליה תמיד גומי פשוט שקיבלתי בחינם באתר הנצחת מגדלי התאומים ועליו כתוב "לעולם לא נשכח את 11 בספטמבר", תאריך שלא צריך שנתון, בדיוק כמו אצלנו.
בינתיים השמש ליטפה את המים הנשקפים מחלונות בית הכנסת המרשים, והיין נמזג לקידוש של סוף התפילה. הרכבת תמשיך גם בחזרה ותעבור באותן התחנות בדיוק, גם התורה תיקרא מעתה בדיוק באותו הסדר, ושאלה יחידה נשארת פתוחה בחלל האוויר: האם גם אנחנו מבינים כי אתחול נדרש מכולנו? אם כן, צאו לדרך!
התרעות פיקוד העורף