לעומת זאת, ההצעה לספח את מעלה אדומים, כמו גם ההצעה לספח את בקעת הירדן שהעלתה ישראל ביתנו בינואר השנה, מצויות בליבת הקונצנזוס. לא בכדי מספר חברי כנסת של יש עתיד והמחנה הממלכתי הצביעו בינואר בעד סיפוח הבקעה. תמיכתם בסיפוח מעלה אדומים גדולה אף יותר.
התנגדותם של נציגי הסיעות הערביות לכל סיפוח שהוא, היא כמובן עמדה עקרונית. ועם זאת, לא לראשונה ולא לאחרונה, הח"כים מהסיעות הערביות עושים שירות לגוש בנימין נתניהו. שיתוף הפעולה הטקטי עשוי להפוך לאסטרטגי בבחירות לכנסת הבאה.
את הקריאה "הערבים נוהרים לקלפיות" הכניס נתניהו למאגר אמרות הכנף של הפוליטיקה הישראלית לפני כעשור, במרץ 2015, לקראת סגירת הקלפיות ביום הבחירות. איך שגלגל מסתובב. כעת נתניהו צפוי ללכת לבחירות, כשהאינטרס החיוני שלו הוא להניע את אזרחי ישראל הערבים לרוץ בהמוניהם לקלפיות. גוש נתניהו זקוק לכל קול של הסיעות הערביות כמו אוויר לנשימה. לא, זאת אינה טעות. זו אריתמטיקה פוליטית פשוטה למדי.
חולשה אלקטורלית
את מושב החורף פתחה הקואליציה בשלל הצעות לשינוי כללי המשחק של הבחירות לכנסת. ההצעות מתווספות להחלטתו של נתניהו להקדים את הפריימריז לתפקיד יו"ר הליכוד לנובמבר, כפי שחשפה ב"מעריב" אנה ברסקי לפני שבוע - ומאותתות בבירור כי הקואליציה נערכת להקדמת הבחירות.
ההצעה להורדת אחוז החסימה, אף שנועדה להציל את מפלגתו המתרסקת של סמוטריץ' ותו לא, אינה נעדרת היגיון ציבורי אלקטורלי מסוים: היא מאפשרת כניסה של כוחות חדשים למערכת הפוליטית. על פעיל ציבור להיות כוכב על מנת לעבור את הרף הנוכחי של 3.25%, שהם 4 מנדטים, ואילו הורדת אחוז החסימה ל-2% פותחת את התחרות.
ההצעה השנייה לעומת זאת שוב מכניסה את ישראל למועדון בעייתי, בלשון המעטה. הצבעה מגיל 17 מעוגנת בחוק בקובה, ברזיל, יוון, ארגנטינה ואינדונזיה. אוסטריה, שהשתרבבה איכשהו לרשימה, הייתה מאזנת ולו במקצת את התמונה אלמלא נוכחותה הקודרת של קוריאה הצפונית ברשימה.
שתי ההצעות, זאת שנועדה להציל את סמוטריץ' וזאת שמאפשרת לסיעות החרדיות להזרים לקלפיות נוער ממושמע ומאורגן ממוסדות הלימודים שלהם, מיטיבות עם המפלגות הערביות. והתחזקות הסיעות הערביות משרתת כאמור את גוש נתניהו. אם בבחירות 2022 כישלונה של בל"ד דווקא סייע לגוש, הפעם התהפכו היוצרות.
תרגילים בחשבון
דמיינו לרגע, רק לרגע, כנסת ללא רע"ם וללא הרשימה המשותפת, כי הן נפסלו ובג"ץ לא ביטל את הפסילה. כי המצביעים הערבים החליטו מסיבה כלשהי להצביע ברגליים. הורגלנו לחשוב שכנסת ללא מפלגות ערביות היא חלומו של כל ליכודניק. הדבר אולי נכון אם מדובר בליכודניק של פעם, אבל כנסת שכזו היא סיוט של ביביסט. גם אם אינו מודע לכך, כי לא עשה חשבון.
המשוואה פשוטה. נבחן שתי אפשרויות קצה המסתמנות לפי מרבית הסקרים. הראשונה, למפלגות האופוזיציה רוב מוצק של 62 ולמפלגות הקואליציה - 48. השנייה, לאופוזיציה 58, לקואליציה 52. לסיעות הערביות 10 מנדטים בשני התסריטים.
נניח שהסיעות הערביות אינן. 120 המנדטים מתחלקים בין הקואליציה והאופוזיציה באופן יחסי. 62 מנדטים מתוך 110 הם קצת יותר מ-56%. 48 מנדטים הם כ-43.6%. תכניסו את הנתונים למשוואה. בכנסת ללא הסיעות הערביות, כאשר מחלקים בין הסיעות ה"יהודיות" את כל 120 המנדטים, האופוזיציה הייתה גורפת 67 מנדטים, הקואליציה מסתפקת ב-53.
בתסריט השני, כאשר 58 ו-52 המנדטים מתוך 110 מתחלקים בחשבון החדש, מאזן הכוחות הוא 63 מנדטים לאופוזיציה הנוכחית ו-57 לגוש נתניהו. המשמעות היא שהקואליציה הנוכחית מאבדת את הגוש החוסם שעליו בונה נתניהו נכון לעכשיו.
ראו איזה פלא: כוחו הפוליטי של נתניהו מתבסס עתה על הסיעות הערביות. נוכחותן בכנסת של סיעות הממוקמות מראש מחוץ למגרש מקשה על הקמת קואליציה, משום שעל המועמד להשיג רוב גדול יותר באופן יחסי. ב-2015, כאשר הסתמן רוב לקואליציה המשוערת של הליכוד, כל קול לסיעות הערביות שיחק לטובת האופוזיציה.
כעת, כאשר מסתמן רוב לאופוזיציה, הצבעה לסיעות הערביות משחקת לידיו של נתניהו. תעשו חישוב. נניח שבל"ד עוברת את אחוז החסימה ובכנסת הבאה הסיעות הערביות מונות 12 מנדטים. הדבר יקל על נתניהו לבלום הקמת ממשלה חלופית.
היעלמותן/ פסילתן של המפלגות הערביות לא מסייעת לצד פוליטי מסוים, היא מסייעת למי שיש לו רוב. לצד המנצח. הגדלת ייצוגן בכנסת מסייעת למי שנשאר במיעוט. למפסיד. מאז הקמת הממשלה הנוכחית, כל שכן מ-7 באוקטובר, לגוש נתניהו אין רוב בקרב המצביעים היהודים בישראל.
התרעות פיקוד העורף