מה שחסר לי בכיבוש הזוחל הזה הוא שני פרטים חשובים: אזרחות אמריקאית לכולנו (כמו בפוארטו ריקו וגואם, ללא השתתפות בבחירות האמריקאיות) ושינוי המטבע לדולר אמריקאי. כן, גבירותיי ורבותיי, אנחנו בדרך להכרזה רשמית עלינו כעל טריטוריה אמריקאית.
אבי האומה, ומייסדה לשיטתו, יהיה מושל כנהוג בפוארטו ריקו וגואם, ייבחר אחת לארבע שנים על ידי הציבור. הוא יוכל לשמור את הכנף של ציון לעצמו כמטוסו הפרטי. בפוארטו ריקו יש קונגרס וסנאט, אבל אני מעדיף את השיטה של גואם: מועצה מחוקקת לאומית של 15 סנאטורים, שנבחרים בכל ארבע שנים. אנחנו לא צריכים את אגם הדרעק עם 120 דיירים מיותרים, חסרי משמעות. זה יהיה גם חיסכון משמעותי. כל השרים שימנה אבי האומה, לא יהיו במועצה המחוקקת, כי ככה זה באמריקע.
לא ניצחו במלחמת השחרור, הקימו מדינ'ע, ניצחו בכל מלחמה (בניגוד מוחלט לאבי האומה, שלא ניצח בשום מלחמה ו/או מבצע ב־18 שנות מלכותו. הוא תמיד סיים בתיקו, לכל היותר), בנו כאן תעשיות, חקלאות, צבא, עלייה של יהודים לכאן, כור אטומי על הדרך שמרתיע את העולם עד היום, והכי חשוב: נבנתה כאן חברה.
כיום, כשברור לכולם שאנחנו עם פגום ביסודו, שכחנו מהכל. אחד משמות מלחמת השחרור הוא מלחמת הקוממיות. אז כבר הייתה לעם היהודי תקומה, בעקבות השואה. אבל כמו כל דיקטטור שחושב רק על עצמו, אבי האומה ומייסדה, שהוביל אותנו למלחמה בעיקר מול שני ארגוני טרור קיקיוניים, חסרי יכולת צבאית משמעותית, פוסל את הקוממיות ומכריז על תקומה.
זה בעיקר מקומם ומבייש את זכרם של אלה שנלחמו על הקמת המדינ'ע מול צבאות, לא מול כנופיות. את הכנופיות מהמזרח הם הביסו, לא סיימו בתיקו. אבל זה מה שיש, אלה חומרי הגלם האנושיים שיש לנו באגם הדרעק, ועם זה נאלצים לעבוד.
לטוב וגם לרע, צחי הביא איתו למל"ל ניסיון פוליטי ומיניסטריאלי, גם בתחום הביטחוני של 30 שנה. מה יביא מחליפו בתפקיד, אין לי מושג, אבל המרכיב העיקרי למינויו של המחליף יהיה נאמנות מלאה למשפחה המלכותית. אבי האומה כבר פיטר, או דאג שכולם יתפטרו. רק הוא יישאר לנצח, בלי להיות אחראי לביזיון של 7 באוקטובר. קוראים לזה דמוקרטיה.
בימים האחרונים שוגר בלון ניסוי של הקמת ועדת חקירה, שתאשים עוד לפני הקמתה את מערכת המשפט והמחאה הפוליטית בחורבן הביטחוני של לפני 7 באוקטובר. זה הרי באמת פארש, גם אבי האומה יודע שמתישהו תוקם ועדה ממלכתית, והוא יימצא אחראי ואשם בהתנהלות שקדמה למלחמה.
בדיוק כפי שקרה באסון מירון, שכבר שכחנו ממנו, כרגיל. אז לעת עתה הוא משחק על זמן עם ערימת המאכערים בלשכתו, שמשוכנעת שהם רועי כבשים אילמות – ולא מתחשבת בדרישה של מחצית מהציבור לפחות. זו האופוריה שנלווית לג'וב. למה אנחנו עושים את זה? רק כי אנחנו יכולים.
באופוזיציה דרעק מאיימים שחבריה יוציאו מיליון איש לרחובות, והמחאה תהיה סנסציונית. אז הנה החדשות ועיקרן תחילה: כל מפלגות האופוזיציה דרעק לא יכולות, ביחד, להוציא לרחובות 5,000 איש, אולי!
הציבור המוחה מאס בערימה הרפויה הזו, חסרת יכולת מינימלית להנהיג. הם לא הפתרון, הם חלק עצום מהבעיה. את מה שהם עשו ב־17 חודשי שלטון, כולם ראו. אין שם בשורה, יש בהם רק איוולת.
אפילו מועמד לבחירות הם עוד לא בחרו. כנופיה של אגו, בלי כוח ממשי, בלי יכולת, יש רק סתם אווירה, מיליוני מילים בלי תוכן. זה כולל כמובן את נפתלי הגבר, שמשוכנע שהוא יכול להעביר עוד סיבוב כראש הממשלה. מבחינתי הוא כישלון גם כמפקד משמרת בטיחות במעבר חצייה. שיתמקד בעסקיו ויעשה חיל. רק שישחרר אותנו מנוכחותו.
המחאה חייבת לפרוץ מהציבור, מאנשים נקיי כפיים, שלא סרחו בטינופת של הפוליטיקה דרעק. גברים ונשים שבזים להון־שלטון, שבזים למינויים הזויים לתפקידים בכירים, שבזים לתיאוקרטיה של ערימת הבאבא־בובות, שבזים להשתמטות ולכל מה שמרקיב את המערכת.
הייתה כאן אפשרות לשינוי, אך האופוזיציה דרעק קרסה אל תוך עצמה, אסור בתכלית האיסור שתקבל סיכוי נוסף. דרושים מנהיגים חדשים, ועד שלא יימצאו כאלה שיסכימו לשחות 400 מטרים חופשי בכל יום באגם הדרעק, אין לנו סיכוי לשינוי. כי מה שיש כעת, אלה אותם טיפוסים בחליפות, שמתפנקים על חשבון הציבור.
הנה, השבוע הודיעה ש"ס על פרישה מכל התפקידים הגועליציוניים, בגלל הסחבת בחקיקת חוק הגיוס, שינציח את ההשתמטות בקרב החניוקים. חשוב לזכור שגם כאשר הם מתגייסים בטפטוף, ההשקעה היא אדירה. "חטיבת" החשמונאים היא החטיבה היקרה ביותר בצה"ל!
ועדיין, אין בה סד"כ של שתי פלוגות לוחמות, כולל פלוגת מילואים. היא עולה ותעלה מאות מיליונים, עד שתהפוך לכויילל־צבאי רשמי. גדוד תומר בחטיבת גבעתי כבר לא חלק אינטגרלי מהחטיבה, שצריכה לוחמים, לא תלמידי חכמים שמחפשים מעיינות לטבול בהם.
אז ש"ס לא מאמש־מאמש פרשו, כי צריך לשמור על הקצבאות וההקצבות של הגעלט־קוידש. הם יישארו באגם הדרעק, לא יפילו ממשלה, ויצביעו עם הגועליציה, בהתאם להנחיות הבאבא־בובות שלהם. יופי של סידור, אפס תשואה על ההשקעה.
בשביל מה צריך חילוני ממוצע ופגום כמו כל העם, אם כבר יש בנמצא ערימה של ישישים, חכמי התוירה וגדולי התוירה, שיחליטו בשבילו איך מנהלים את המדינ'ע וסוחטים את הקופה הציבורית?
החכמים והגדוילים מביאים איתם ניסיון והכשרה ניהולית? הם מכירים את המודרנה הטכנולוגית, כלכלה מודרנית, שירות נדרש בכוחות הביטחון? ממש לא. הם רוצים שיהיה להם ציבור תומך, שיאפשר להם לסחוט את הקופה. אין לציבור מושג כמה אגורות מכל שקל של תמיכה בבטלה, מגיעות לנתמכים. כמה מכל שקל הולך ל"חאווה" של ההנהגה הפוליטית, המוסדית וכו'.
ב"דה מרקר" פורסם השבוע על ירידה של עשרות אחוזים בתמיכה בישיבות הגדולות. מדוע בכלל נדרשת תמיכה? מי שרוצה להיות אברך בטל, שילך לישיבת הסדר תורנית, רוב המימון יגיע מהקופה הציבורית. מדוע החילונים והציונות הדתית חייבים לפרנס את האירוע הזה, שכולל לימודים, בטלה, דירות מסובסדות. מה נסגר כאן? הרי מקצצים בתקציב הביטחון כדי לאפשר את המשך המימון של האוכלוסייה הזו. אז רק שאלה אחת: עד מתי?
מחלה שעתידה להשתלט עלינו היא הצל"שים ללוחמי ולוחמות צה"ל, מפקדים ופקודים. פעם, ממש מזמן, כשכל העם היה צבא, כן, גם החניוקים נלחמו – צל"ש היה מיתוס.
בילדותי, קראתי כל ספר שהתפרסם על מערכות ישראל. אחד מהם נקרא "צל"ש – 20 שנות גבורה בישראל", שהתפרסם ב־1968, פרי עטו של הסופר והמחזאי יהודה הראל ז"ל. אני עדיין זוכר את ההתרגשות למראה הכריכה הלבנה והכותר, בעת שהוריי קנו לי אותו.
הפעם אני מלא חששות. כי העם הפגום שלנו מפולג וקרוע קומפלט. הפוליטיקה דרעק חיסלה את הכל. היום כל חלל נקרא גיבור ישראל. כאשר אבי האומה וערימת הדגנרטים שלו משתמשת במושג הזה, בני דורי בולעים רוק.
מאז קום המדינה הוענקו 40 עיטורי גבורה. אבל אז היה שלטון אחר, לא שלטון שלא ניצח בשום מלחמה, כן?
אני צופה אינפלציה בתחום, שתשקף את הדגנרציה ששולטת בנו. 40 זה קטן עליהם, יש להם 200 עכשיו על כף יד אחת. הוועדה הצבאית אחראית על עיטורי הגבורה. ישנם גם עיטורי העוז והמופת. זו המלצה של המפקדים הבכירים בשטח. זה הרבה יותר קל למאכערים של ערימת הדגנרטים להשפיע על אלוף או שניים שיתמכו במקורבים להם.
זו הפעם הראשונה מאז קום המדינ'ע שגם לוחמות ומפקדות, פרמדיקיות ורופאות השתתפו בקרבות לאורך זמן, בתוך קו האש והעניקו טיפול ראשוני. הרוב המוחלט של הנהגת הכיפות הסרוגות מתנגדת להשתתפות נשים בלחימה. איך זה יתבטא בהענקת צל"שים?
זו הפעם הראשונה מאז קום המדינ'ע שיישובים ישראליים נכבשו בידי אויב שהוא כנופיה רצחנית. האם לוחמי כיתות הכוננות יוכרו כגיבורים? הם הרי לא בבייס, לא תומכים בערימת הדגנרטים. לא רק שלא תומכים, הם מתעבים. זו הסיבה העיקרית לכך שלא נראו, כמעט, חברים מגועליציית האפסים אצל מפוני עוטף עזה ויישובי הגליל העליון. גם בבתי חולים אצל הפצועים הם לא התקבלו באהבה יתרה. הייתי בבתי החולים וראיתי איך גירשו משם את אורית "הנזל וגרטל" סטרוק.
אוקצור, האירוע שאמור להיות המכובד ביותר מטעם הציבור למפקדים וללוחמים, באוויר (איזה דגנרט ימליץ על טייס באיראן או תימן, לעיטור גבורה?), ביבשה כמובן ובים, בכל החזיתות והקרבות – רק יגביר את הקרע ואת השסע בציבור, שיטיל ספק בבחירות עם נגיעה פוליטית בזויה.
ועכשיו, פתק לדודי אמסלם העבדאיי. מה קורה, גבר־גבר? אני מבוגר ממך בשנה וחצי בדיוק. ראיתי והכרתי כמוך בתפזורת. המציאות שלפיה אתה נבחר ציבור שכמות בוחריו עולה על מניין, היא סטיית תקן, ביזיון לכולנו, ונזק בלתי הפיך לדור הבא, ליורשינו.
אתה המהות של המושג כלומה ומאומה. הפכת את אגם הדרעק לביב שופכין דלוח ומסריח, לא רק בעצם נוכחותך במליאה, אלא גם בעקבות התנהגותך הדוחה כל אדם סביר, ללא שום קשר לדעתו הפוליטית.
איני מתייחס רק לתקרית האחרונה עם מירב בן ארי. אם כי להשפיל דיירת באגם הדרעק, רק כי היא אישה ואתה עבדאיי בעיקר על נשים, זו מהות האפסיות האנושית. אתה פוליטיקאי דרעק, אתה שר דרעק. אין לך הכישורים הנדרשים לפיקוח על האנרגיה האטומית בישראל, או בכל חינדק אחר באנושות. אתה בסך הכל מאכער פוליטי מיומן, שאבי האומה משתמש בו בחוכמה, לצרכיו. אני מסופק אם אתה מזהה את צרכיו הפוליטיים.
עכשיו השמדת את נבחרת הדרעק־טורים, כדי שתוכל למנות עוד אנשים כמוך, לפקח ולנהל חברות ציבוריות. הנזק יהיה בלתי הפיך, בדיוק כמוך בגועליציית האפסים ובאגם הדרעק. כל המועבט יהיה מועמד לתפקיד ציבורי. מה ההבדל בינך לבין כל מפא"יניק? אתה הרי אמור להיות נגד השיטה, לא חלק בכיר ממנה. אבל רמת הדגנרציה שאתה לוקה בה.
כשאני צופה בך מתלהם על הפודיום משום שבן ארי התבטאה בכתבה על חברתך לחיים, שמרמה, לכאורה, את עיריית ירושלים, אני מצטער שאיני דייר באגם הדרעק. כי אני הייתי משפיל אותך ברמה שלא הכרת בחייך. גם לבריונות חייבים להיות גבולות. למזלך כל ארגוני הנשים בארץ הם פארש במהותו. אני במקומם הייתי משבית עבודת נשים במשק, רק כדי לראות אותך אדום, מזיע על הדוכן, כדי להתנצל.
אבל אני מנוסה בחיים, שהם גלגל. פעם למטה, פעם למעלה. עוד יגיע יום הלמטה שלך, והציבור שאתה מתעב בכל הווייתך, יסגור איתך את החשבון על שנים של התנהלות ברוטלית, שמזהמת את אגם הדרעק ברמות, שחובה לסגור את המליאה מחשש להידבקות.
כן, בדיוק כמו שמתריעים על חופי רחצה ומקווי מים, שהחברה החדשה שלך, עידית סילמן, אחראית על הפיקוח עליהם. חבל לי שאין לה הכוח להכריז עליך, דודי העבדאיי, כמפגע תברואתי שמסכן את שלום הציבור.
זה המקום להודות לצוותים של איכילוב במחלקות שטיפלו בי: רפואה, סיעוד, טכנאים, משנעים וכל מה שיש. אין עליכם, אני אסיר תודה. נכון, היו שגיאות בטיפול שלי, לכן הוא התארך מעל הנדרש. אבל אני בא בטוב, אז אני אומר תודה על הכל. שרק נהיה בריאים, כולנו. שיעבור לנו כל הרע ממול.
התרעות פיקוד העורף