כלומר, מעבר לכך שגוש "השינוי" כשל כישלון מוחלט בתפקידו כאופוזיציה לממשלת נתניהו חרף מחדליה האיומים – נראה שאם לא יקרה דבר יוצא דופן, המפלגות המרכיבות את הגוש נחושות להפסיד בבחירות הקרובות ולהבטיח את ניצחונה של ממשלת המחדל.
ואם יש את נפשכם לדעת כיצד הגענו עד הלום, אז הסיבה לחידלון הפוליטי הזה היא שגוש השינוי הוא גוש פוליטי רק בדמיונם של פרשנים פוליטיים באמצעי התקשורת.
כלומר, המרחק בין מפלגות "הגוש" בנושאים מדיניים וביטחוניים הוא כרחוק מזרח ממערב. אפילו בנושאים הקריטיים ביותר על סדר יומה של המדינה - עתיד יו"ש ועתיד רצועת עזה - אפשר לזהות פערים עצומים בין מפלגות הגוש.
השבוע עלתה בהצבעה טרומית הצעת חוק של אבי מעוז, מחברי הכנסת היותר קיצוניים של הימין, להחיל את ריבונות ישראל על כל שטחי יו"ש. חשוב להבין שהמשמעות של סיפוח יו"ש היא שישראל תהפוך למדינה דו־לאומית דמוקרטית עם רוב ערבי, או שתהפוך למדינה דו־לאומית לא דמוקרטית עם רוב ערבי. בין היתר הצביעו בעד ההצעה עוצמה יהודית של איתמר בן גביר והציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ' – וגם ישראל ביתנו של ליברמן.
למי שממשיך להתעלם מכך שליברמן הוא איש ימין קיצוני, השבוע ניתנה דוגמה נוספת לכך שהוא האח האידיאולוגי של בן גביר וסמוטריץ'. זו כבר הפעם השנייה שמפלגתו מצביעה בעד סיפוח, והפעם בהצעת חוק. ואין ספק שאם בנט ומפלגתו היו עכשיו בכנסת, גם הם היו מצביעים בעד סיפוח יו"ש, שכן גם בנט הוא איש ימין קיצוני ותומך נלהב בסיפוח.
מפלגת העבודה (הדמוקרטים) והמפלגות הערביות הצביעו נגד הסיפוח. ומה עשו גנץ ולפיד, אתם שואלים? גנץ נעלם, כהרגלו, ואילו לפיד - שעם 24 חברי הכנסת של יש עתיד היה יכול להפיל את החוק בקלות - לא הורה לכל חברי מפלגתו להצביע נגד, וכך עברה הצעת החוק בקריאה טרומית ברוב של 25 מול 24.
במקביל להצעת החוק של מעוז, הגיש ליברמן הצעת חוק להחלת ריבונות רק על מעלה אדומים (אגב, הצעה שגנץ תומך בה). התוכנית הזו תביא לכך שנשלם את כל המחירים המדיניים הכבדים על סיפוח, אבל נספח לישראל רק אזור קטן. ממש גאונות! לפיכך, גם בנושא כה קריטי כמו סיפוח יו"ש, שיקבע אם ישראל תישאר מדינה יהודית או תהפוך למדינה דו־לאומית, "הגוש" המדומה מפורר לחלוטין, והפערים בין המפלגות שמרכיבות אותו גדולים מאי פעם.
ברית המספחים
הנושא השני שעל סדר יומה של המדינה הוא השאלה מה עושים עם רצועת עזה ועם נוכחות חמאס שם. אף שמדובר בנושא המדיני־ביטחוני החשוב ביותר בעת הנוכחית, גם בעניינו אין שום קו מאחד בין מפלגות גוש השינוי.
ההתנגדות העזה של נתניהו לרשות הפלסטינית (רש"פ) מובילה אותו לחזור על אותה טעות שעשה מאז חזרתו לשלטון ב־2009. כפי שבעבר הוא ראה בחמאס "נכס" במסגרת מאבקו המדיני נגד הרש"פ, כעת הוא רואה בתומכות חמאס מובהקות כמו קטאר וטורקיה "נכס" לצורך אותה מטרה. עקב כך, מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות, שרוצות שהרש"פ תשלוט ברצועה תחת פיקוחן, זזות הצידה, והטורקים והקטארים ימלאו תפקיד מרכזי יותר ברצועה.
מדיניות בינאום הרצועה שמוביל נתניהו היא אסון צפוי מראש, מאחר שכמעט ודאי שכוחות מקטאר ומטורקיה שייכנסו לרצועה לא יפעלו לפירוק חמאס מנשקו, ובמקביל יקשו מאוד על צה"ל לפעול נגד חמאס. לעומת זאת, לרש"פ יש אינטרס מובנה להילחם בחמאס, ובמשך שנים ארוכות היא מקיימת שיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל במלחמה נגדו ביו"ש.
בשעה שנתניהו מוביל מדיניות מול הרצועה, תוך שהוא מצליח לרתום את מפלגות הגוש בראשותו להצביע בעדה, גם אם בחירוק שיניים, מפלגות גוש השינוי כאמור מפוררות מאי פעם. ליברמן תומך בחזרה למלחמה וקורא לכבוש את הרצועה כיבוש מלא. בנט קורא להשמיד את חמאס, אבל לא מסביר איך הוא מציע לעשות זאת.
אף שהודיעו על תמיכה בתוכנית טראמפ לפני זמן קצר, העמדה שליברמן ובנט מציגים עתה מנוגדת לה וזהה לעמדתם של סמוטריץ' ובן גביר. זאת משום שהברית הימנית שתומכת בסיפוח יו"ש היא אותה ברית שתומכת בסיפוח הרצועה.
לפיד מתנגד לחזרה למלחמה מול חמאס ותומך בניהול מצרי של הרצועה (זו הצעה מופרכת בעיקרה, מאחר שהמצרים תומכים בשליטה של הרש"פ תחת פיקוחם). לעומתו, גנץ מדבר על חזרה לתמרון קרקעי, מבלי לפרט מה ואיך. נדמה שגם הוא עצמו לא יודע למה הוא מתכוון.
איזנקוט מציע כוח פלסטיני בגיבוי מצרי, עם בקרה אמריקאית, שיפעל בשיתוף פעולה עם ישראל. מה שאיזנקוט לא מעז לומר זה שהכוח הפלסטיני שהמצרים מציעים הוא כוח של הרש"פ. גולן קורא לשלטון חלופי מתון לחמאס, אבל לא מציין איזה שלטון חלופי הוא מציע. כלומר, אפילו למפלגת "השמאל" אין אומץ לתמוך בהצעת המצרים, הסעודים והאמירותים ולקרוא להחזרת הרש"פ לרצועה.
פירורי מפלגות בלבד
האמת היא שגוש השינוי, שמעולם לא היה גוש פוליטי איתן, הפסיק להתקיים - וזה זמן רב הוא רק פירורי מפלגות. אפילו הרל"ביזם כבר לא יכול לאחד בין שש מפלגות בעלות עמדות כל כך שונות. בבחירות 2021 הרל"ביזם היה הדבק שאפשר למפלגות גוש השינוי לקיים קואליציה (לזמן קצר), אבל הפעם אפילו הדבק החלש הזה כבר לא באמת קיים. בנט ואיזנקוט עדיין לא הכריזו שלא יישבו עם נתניהו, ואילו גנץ הכריז הלכה למעשה שהוא נכון לשבת בממשלה עם נתניהו.
לכן, כל הסוקרים שמתארים את "האופוזיציה" עם המפלגות הערביות לחוד, ושש המפלגות יחד בגוש אחד, מוכרים לכם שקר גס. ומאחר שמפלגות "הגוש" אפילו לא מנסות למצוא מכנה משותף או ליצור מנגנון פוליטי שיגשר על הפערים ביניהן, הן מתקדמות בהתמדה לקראת תבוסה פוליטית נוספת. אחזור על מה שאמרתי בעבר – זה לא שנתניהו הוא ענק פוליטי, אלא שיריביו הפוליטיים הם גמדים.
לאור המצב העגום של גוש הכלום, אני שב וקורא לאיזנקוט לקחת יוזמה, להתנער מאסטרטגיית רק־לא־ביבי הפרסונלית, שנכשלת פעם אחר פעם, ולעבור לאסטרטגיית רק לא עמדותיהם המדיניות של נתניהו-בנט-ליברמן-סמוטריץ'-בן גביר.
איזנקוט הוא כרגע המנהיג היחיד בזירה הפוליטית שיכול לאחד סביבו את כל מי שעדיין תומך בחזון הבן־גוריוניסטי של מדינה יהודית על חלק מארץ ישראל, ומתנגד לחזון הבלהות של גוש "ארץ ישראל השלמה" להפוך את מדינת ישראל למדינה דו־לאומית עם רוב ערבי.
החלטה של איזנקוט להפגין מנהיגות ולהציג משנה אידיאולוגית ברורה, לצד כניסה למערכת הפוליטית של אנשים חדשים וקבוצות חדשות שכבר פועלים בשטח, עשויות לסכל את התבוסה המסתמנת של גוש השינוי בבחירות ואת המשך כהונתה של ממשלת המחדל של נתניהו.
התרעות פיקוד העורף