הדילמה המקצועית אם לפתוח את עזה לתקשורת לא קיבלה מספיק תשומת לב. האם היה ניתן לגייס את העיתונות הזרה לכיסוי המעורבות האזרחית של הפלסטינים בפשעי הנוח׳בה ותמיכתם בחמאס, או לתיעוד ההוצאות להורג של חמאס, לעומת ניסיונות צה״ל להגן על אזרחי עזה? ויתרנו על כל זה מראש, אף שהאמת לצידנו.
מצאנו את עצמנו מגיבים לחמאס, שהבין כי התקשורת צמאה לחומרים מצולמים. הוא ייצר אותם בהיקף חסר תקדים, עם יחידה של כ־1,500 איש, ו"מכר" את הנרטיב שלו לעולם כאילו מדובר בתיעוד אזרחי או בדיווח של ״עיתונאים״ מקומיים.
בסוף, צה“ל רשם הישג צבאי עצום, וכל החטופים החיים שבו לגבולם. משרד החוץ ומערך ההסברה הלאומי הצליחו להדוף ניסיונות הכפשה של משטים מתוקשרים. אבל ההסברה הישראלית כשלה ב"סיפור הסיפור“.
הצונאמי התודעתי עדיין מאיים על אנשי אקדמיה ישראלים, חברות עסקיות, אנשי תרבות וספורטאים. הוא עדיין המקור לאנטישמיות שגורמת לכל יהודי בעולם להרגיש פחות בטוח מפעם. אין לנו ברירה אלא להמשיך להיאבק על צדקתנו. אז מה יקרה כאשר שערי הרצועה ייפתחו לשידור ישיר של היקף ההרס בח'אן יונס, ברפיח ובשכונות העיר עזה?
איך נסביר את מה שקרה שם?
הגוף הזה ירתום את מיטב מוחות השיווק הדיגיטלי, התוכן והטכנולוגיה, ויש לנו הרבה כאלה. הוא ייצר מספר עצום של חבילות תוכן במגוון נושאים, היסטוריים ועכשוויים, ויפיץ אותן בכמה שיותר אמצעים.
הוא ייצר אינטגרציה עם משרד החוץ ונספחיו בעולם, וישתף פעולה עם הקהילות היהודיות. ייאסר עליו לעסוק בקידום פוליטיקה פנימית, אלא רק בהצפת העולם בהסברה אפקטיבית של ישראל, שכוללת את כל הגוונים הציוניים, בכל השפות, ושמותאמת לקהלים שונים.
אין אדם שפוי בעולם המערבי שיחשוב שתינוק הוא מחבל, גם אם אמו תומכת בחמאס. הרי צה״ל עושה מאמצים רבים כדי לא לפגוע באזרחים. לכן במקום להגיד שכל אזרחי עזה אינם חפים מפשע, השרים צריכים להדהד שצה״ל הוא צבא שעושה יותר מכל צבא אחר בעולם כדי לא לפגוע באזרחים, למרות תמיכתם של עזתים רבים בערכי חמאס. זו משמעותה של אחריות מיניסטריאלית.
ככל שתהיה אליהן פחות התייחסות, ייווצר הרושם הנכון - מדובר בדעות שוליות שאינן מייצגות את רוב הישראלים. ואם כן מתייחסים לדעות כאלה, עדיף להשתמש בהן כהוכחה לכך שישראל היא דמוקרטיה תוססת, שיש בה מקום גם לדעות שוליות ופוגעניות, כחלק מחופש הביטוי.
ומה לגבי אמירות לא ראויות של שרים וגנרלים לשעבר מהאופוזיציה? כאשר מערך ההסברה הלאומי יהיה גוף ממלכתי, יהיה עליו לתקשר גם עם דמויות מהאופוזיציה, להניא אותן מפרובוקציות בינלאומיות ולרתום אותן להתבטאויות ממלכתיות למען הכלל.
יש להכין כבר כעת, ומהר, חבילות תוכן ויזואליות, עדויות וסימולציות, שיופצו באופן מסיבי עוד לפני שהעולם יתמקד בתמונות ההרס, כדי להזכיר ללא הרף מי החל במלחמה הזאת ולמה. העדויות המתמשכות של 20 החטופים החיים ששבו לאחרונה הביתה חשובות מאוד להפצה בעולם, כדי להראות את האכזריות של חמאס. כך גם עדויות לגבי אכזריות חמאס כלפי הפלסטינים עצמם.
בנוסף, צריך להפסיק להתייחס למלחמה כאל ״המלחמה בעזה״ או ״מלחמת ישראל־חמאס״, ולהתייחס אליה כאל מלחמת 7 באוקטובר. זהו המסגור הנכון מבחינה בינלאומית, כי הוא קושר מיידית בין המלחמה לבין סיבתה. המאמץ החמאסי־קטארי בשנתיים האחרונות היה להשכיח את טבח 7 באוקטובר, כדי לטעון שהמלחמה אינה מוצדקת. ככל שנחזור יותר על המונח ״מלחמת 7 באוקטובר״, הוא ייטמע.
אם איראן יכולה להפעיל גדודי בוטים ברשתות החברתיות, גם אנחנו יכולים. גם הטענה ש״כשננצח העולם יהיה בעדנו״ רחוקה מלהיות מדויקת. העולם אומנם אוהב מנצחים, אבל אין לנו עניין בתדמית של מדינה דורסנית וחזקה מדי. גם הרוסים חזקים, וישראל לא שואפת להשוות את עצמה לתדר הערכי שלהם.
לכן יש להדגיש ללא הרף את הערכת צה״ל לגבי מספר מחבלי חמאס שנהרגו במלחמה, שכן הם היו יעד התקיפות של ישראל, בניגוד לנרטיב של חמאס ואל־ג׳זירה, שלפיו ישראל נלחמה באזרחים פלסטינים. רבים משרי ישראל לא ידעו להתמודד בראיונות זרים עם השאלה כמה אזרחים נהרגו בעזה. לכן דרושה הערכה רשמית של מספר המחבלים שצה״ל הרג, שבהזדמנויות שונות נאמד ב־25 אלף. בנוסף, צריך להדגיש שחמאס עצמו רצח מאות ואולי אלפי פלסטינים ״בוגדים״.
צריך גם להדגיש שבמלחמות עבר, משרד הבריאות בעזה כלל מוות טבעי ברשימות ההרוגים, כדי ליצור רושם שישראל ״רוצחת״. מכאן יש להניח שכל מקרי המוות הטבעי ברצועה בשנתיים האחרונות, כ־12 אלף איש, כלולים ברשימות. המשמעות היא שבניכוי המוות הטבעי וההרג באחריות חמאס, יחס ההרג בין אזרחים למחבלים עומד על מעט יותר מ־1:1. זהו יחס נמוך באופן חסר תקדים, בעיקר בהשוואה למלחמות נגד טרור בשטח אורבני, כפי שקרה נגד דאע״ש באפגניסטן ובעיראק.
ישראל צריכה לשלוף את מספר המחבלים ההרוגים בכל פעם שהיא מואשמת, שלא בצדק, בהרג חסר הבחנה. כל מספר מספר סיפור - ומספר המחבלים חייב להיות חלק מההסברה הישראלית. הוא יכול לקעקע את שורש קמפיין "רצח העם".
בבסיס ההאשמה הזאת עומדת ההבנה שישראל הוקמה כתוצאה מהשואה. לכן מנהיגים פלסטינים רבים הם מכחישי שואה. ההיגיון הפלסטיני אומר שאם ישראל הוקמה כתוצאה מרצח עם, ההצדקה לקיומה תקועקע אם יוכח שדווקא היא זו שמבצעת רצח עם. לכן ההאשמה הזו היא צינית כל כך, כולל הצפת הרשת בתמונות של עזתים כ״ניצולי שואת עזה״. ישראל צריכה להסביר לעולם ששיתוף פעולה עם ההאשמה הזו הוא אנטישמיות בהתגלמותה.
רבים לא מקשרים את עצמאות הרצועה עם ההחלטה של העזתים לבחור בחמאס להנהיג אותם. האם מישהו בעולם מבין מה קורה במקום סגור שמתקיימת בו אינדוקטרינציה של ארגון טרור אסלאמיסטי, שמכפיף כל אזרח, כל בית וכל מבנה ציבורי לטרור? האם מישהו מבין מה זה עושה לחינוך ולתרבות, כמו גם למוסר של אנשי מקצוע כמו רופא, עיתונאי או אינטלקטואל, שתלויים בטרור למחייתם? העולם צריך להבין את האמת על הרדיקליזציה המטורפת שהתרחשה בעזה.
בנוסף, ישראל צריכה למצוא דרך לתבוע כלי תקשורת מסורתיים שהדיווח שלהם הפך לכזה שמעודד אנטישמיות. לדוגמה, כלי תקשורת שהחליטו להפסיק להגדיר את חמאס כארגון טרור, בעוד המדינות שבהן כלי התקשורת האלה פועלים מגדירות את חמאס כארגון טרור.
זוהי החלטה רדיקלית ואפילו תומכת טרור, שיש לה הרבה אדוות - עובדי מדיה של חמאס נלחמו ואף החזיקו חטופים ישראלים, ולכן אי אפשר לכנות אותם ״עיתונאים אמיצים״. גם אי אפשר להאמין ללא סייג לעדויות של רופאים ששתקו לגבי פעילות חמאס בבתי חולים, וחלקם אף רצחו חטופים. ישראל צריכה להזכיר בעוצמה לעולם מהו פשע מלחמה אמיתי: להפוך בתי חולים לבסיסי טרור, להכפיף אוכלוסייה אזרחית לטרור ולהתחבא מאחוריה.
במדיה אפשר להפיץ טענות מופרכות והפוכות, למשל - שחמאס הוא ארגון חופש, ואילו צה״ל הוא ארגון טרור, אבל עם החוק אי אפשר לשחק. יש חוקים נגד תמיכה בטרור. לכן המסרים הללו גם יאפשרו לתבוע פיצויים ממי שתמך בחמאס בדרכים שונות ומשונות וגרם לסבל ולהרג של אזרחים ישראלים.
אנחנו צריכים גם לספק לרבים שהם בעדנו מגוון גדול של חומרים לשיתוף - ולהציף בהם את העולם. האתגר עצום, ולא ניתן למחוק את תמונות ההרס, אבל חובה לשנות את הגישה. הגיע הזמן לנצח במלחמת התודעה בחוכמה ועם נבחרת של ליגה עולמית. המלחמה הזו לא הסתיימה.
התרעות פיקוד העורף