הביצה הפכה לסמל. סמל לשוק חסר בקרה אפקטיבית, למדיניות כלכלית שאיבדה כיוון ולממשלה שנבחרה על בסיס הבטחות להילחם ביוקר המחיה אך נעלמה כשהמאבק הפך למציאות.
משרד האוצר ומשרד הכלכלה – איפה אתם
הממשלה הנוכחית, כמו רבות לפניה, הציגה חזון להורדת יוקר המחיה. שרי האוצר והכלכלה הבטיחו רפורמות, קיימו מסיבות עיתונאים ודיברו על תחרות, אך במציאות דבר לא השתנה. הציבור חי מדי יום את התייקרות המחירים, בעוד הרגולטורים דנים בוועדות על "מדיניות ארוכת טווח".
כשאחוז אחד יוצר שרשרת של עליות
בתחילת השנה המע"מ עלה באחוז אחד בלבד. הציבור כמעט לא הגיב. עוד אחוז, עוד שקל, זה לא נראה דרמטי. אך בפועל העלייה הזו הפכה לתירוץ לכל שרשרת האספקה להעלות מחירים. יצרנים, יבואנים, ספקים ורשתות שיווק ניצלו את ההזדמנות כדי "לעדכן" תמחור. אחוז אחד הפך במהירות לעלייה של חמישה עד עשרה אחוזים במוצרים רבים.
קרטון חלב שעלה חמישה שקלים נמכר היום בשישה, קוטג' שהיה במבצע ב־5.90 נמכר ב־7.20, וחמאה שעלתה 9.90 נחשבת כיום למחיר טוב. כשמוסיפים לכך את עליות הדלק, החשמל ושכר הדירה, ההכנסה נשארת זהה אך ההוצאות גדלות מדי חודש.
שמונה אחוזים במדד, אבל הרבה יותר בעגלה
על פי נתוני המכון לחקר הקמעונאות, מדד המחירים לצרכן עלה בכ־8 אחוזים בשנה האחרונה. אך זהו נתון ממוצע בלבד. במציאות היומיומית, מוצרים בסיסיים התייקרו הרבה יותר.
כשמחירי חומרי הגלם יורדים – המחירים בארץ קפואים
בעולם נרשמו ירידות חדות במחירי סוכר, קמח, אורז וקקאו. אך בישראל, אף על פי שהעלויות ירדו, המחירים לצרכן נותרו ללא שינוי ולעיתים אף עלו.
הסיבה לכך פשוטה. אין בישראל מנגנון שמחייב יצרנים להוריד מחירים כשהעלויות יורדות. קל להעלות כשיש עליות גלובליות, אך קשה להוריד כשהשוק מתקן את עצמו. היצרן, שהתרגל לגבות מחיר גבוה, מעדיף לשמור עליו גם כשהתשומות ירדו.
משחקי מלאי ומניפולציות צרכניות
בחודשים האחרונים נצפתה תופעה מטרידה של חוסרים יזומים במדפים, בעיקר במוצרי חלב מפוקחים. כאשר מוצר נעלם מהמדף הציבור מרגיש מחסור, וברגע שהוא חוזר – הצרכן מוכן לשלם יותר. כך נוצרת אשליה של נדירות שמכשירה עליית מחיר. זוהי טקטיקה פסיכולוגית מוכרת שמנרמלת יוקר מחיה.
הפיקוח על הביצים נשחק
הביצים נחשבות למוצר מפוקח, אך הפיקוח הפך כמעט ריק מתוכן. עדכון המחירים נעשה באופן אוטומטי וללא התערבות ממשלתית אמיתית. יצרני הביצים מנמקים את ההתייקרות בעליית מחיר המספוא, אך כאשר מחירי המספוא בעולם יורדים – המחיר לצרכן נשאר זהה.
קרטון ביצים שהיה עולה בתחילת השנה 13.50 שקלים נמכר היום ביותר מ־14 שקלים, ובמקומות רבים לא נמצא את תבנית הפיקוח ונרכוש ביצים עם ערך מוסף אף ב־17 או 18 שקלים.
הצרכנים מגיבים – ומחזירים מוצרים למדף
בביקורים ברשתות השיווק ברחבי הארץ ניתן להבחין בצרכנים שמחזירים מוצרים למדף לאחר מבט במחיר. מדובר לא רק במוצרים יוקרתיים אלא גם בלחם, בביצים, בשימורים ובמוצרי חלב. משפחות רבות מתכננות את הקנייה בקפדנות, משוות בין רשתות ובוחרות לוותר על מוצרים שבעבר היו חלק מהשגרה.
ביטול סימון המחירים – איום על השקיפות
הצעה חדשה של גורמים ממשלתיים מבקשת לבטל את סימון המחירים על גבי המוצרים ולהשאיר את המחיר רק על המדף הדיגיטלי. לכאורה מדובר בהקלה לבתי העסק, אך בפועל המשמעות היא פגיעה ישירה ביכולת הצרכן לזכור כמה שילם בפעם הקודמת.
כאשר אין תיוג ברור, קל יותר להעלות מחירים מבלי שהציבור ישים לב. זהו מהלך שמעמיק את חוסר השקיפות בשוק ומנתק את הצרכן מהקשר בין המוצר למחיר.
חזרה לשגרה, מציאות יקרה יותר
מאות אלפי ישראלים שחזרו לשגרת חיים לאחר תקופה ביטחונית מאתגרים את המציאות הכלכלית החדשה. ההכנסות לא השתנו משמעותית, אך ההוצאות על מזון, דיור, תחבורה וחינוך גדלו.
הפער בין ישראל לעולם
הצרכן הישראלי משלם כיום על ביצים מחיר גבוה משמעותית ממדינות רבות אחרות. בארצות הברית המחיר לתריסר ביצים נע בין דולר ורבע לשלושה וחצי דולרים, ובאירופה סביב שניים וחצי אירו לקילוגרם. בישראל המחיר לתריסר ביצים עומד על כארבעה עשר שקלים, שהם כארבעה דולרים ורבע. מדובר בפער של ארבעים עד שישים אחוזים לעומת ממוצע המדינות המערביות.
הסיבות לכך מגוונות: רגולציה ממשלתית מסורבלת, עלויות ייצור ולוגיסטיקה גבוהות, דרישות כשרות נוקשות ותלות ביצרנים מקומיים. לכך מצטרפים מגבלות יבוא, התפרצויות של מחלות עופות וירידה זמנית בתפוקת הלולים. בעוד שבארצות הברית ובאירופה המחירים משתנים בהתאם לשוק, בישראל הם כמעט קבועים ונשמרים על ידי המדינה. גם כאשר מחירי חומרי הגלם בעולם יורדים, ההוזלה אינה מגיעה לצרכן הישראלי.
המאבק ביוקר המחיה לא הסתיים
יוקר המחיה בישראל אינו גזירת גורל אלא תוצאה של שוק פרוץ, רגולציה חלשה ואדישות ציבורית. האחריות לא מוטלת רק על הממשלה אלא גם על הצרכנים. יש להמשיך להשוות, לעקוב ולשאול שאלות. כל רכישה עיוורת מעניקה לגיטימציה למערכת שמנצלת את חוסר תשומת הלב שלנו.
המאבק ביוקר המחיה חייב לחזור למרכז סדר היום הציבורי. לא רק מפני שהביצים התייקרו שוב, אלא מפני שיוקר המחיה כבר לא משאיר אותנו עם קליפה. הוא שובר את הביצה כולה.
התרעות פיקוד העורף