את רעש מטריד. גם הבחירה ב"את לא תצרחי כאן" מוכרת לנו ונעשה בה שימוש שכיח. תבדקו מה קורה כשאישה מדברת בנחרצות ומדם ליבה? היא תזכה לתיאורים מעליבים כמו "צורחת או צווחת" אבל גברים עם אותו נפח קול? הם "בעלי נוכחות" הם "תקיפים".
נכון יש מי שיגידו "זו הכנסת, שם נלחמים קשה. זה לא אישי". אבל זו לא פוליטיקה - זו השפלה מגדרית טהורה. כי כשגברים מתווכחים בפוליטיקה הם מנסים לנצח בוויכוח אבל כשזה נוגע לנשים? השפה משתנה. במקום לתקוף את הרעיון תוקפים את האישה. דרך התייחסות לטון שלה. לקול שלה. למראה שלה. שפה כזו מנשלת את הלגיטימציה מנשים להיות שם, להשמיע את קולן. במילים אחרות זו העברת מסר לכלל הנשים אתן לא שייכות למרחב הזה ואין לכן זכות דיבור.
לפני כל המטקבקים שיגידו "לאן הגענו? אז עכשיו גם אסור לבקר נשים?" אז אומר באופן ברור שלא רק שמותר אפילו הכרחי. כמו בכל דבר ובטח שבכנסת, ביקורת לגיטימית היא חלק מהדמוקרטיה, מהעבודה המקצועית, ומשיח ציבורי בריא. אז להעביר ביקורת אפשר, אבל להשתמש בשפה משפילה מגדרית, ולהשתיק את הזכות שלה לדבר? אסור.
האחריות של כולנו. זה לא עניין של נשים. זה עניין של כולנו. גם של מי ששותק בישיבה כשהוא שומע שפה פוגענית שמופנית כלפי נשים, וכן גם של העיתונאי והעיתונאית שבוחרים לתאר את האירוע כעניין פוליטי. תבחרו נכון - תארו את האירוע הזה בדיוק כמו שהוא, התנגחות פוליטית זה לא.
התרעות פיקוד העורף