העיסוק במספרים בלבד עלול לבלבל, במיוחד כשלא בקיאים בפרטים. חשוב להבין מה התקציב כולל, ובמיוחד מה הוא לא כולל, לצד הבנת תרחיש הייחוס הבטחוני המעודכן, שרק על פיו, ראוי לבנות את תקציב הביטחון, תוך התחשבות באילוצים הכלכליים, בדיוק כפי שעשתה "ועדת נגל".
אין ספק שהנושאים המרכזיים שאמורים להשפיע על מבנה והיקף התקציב הם המוכנות מול איראן ובעזה והמצב בחזיתות סביבנו, הקרובות והרחוקות.
אחת התובנות המרכזיות בעבודת הוועדה הייתה שטבח ה-7 באוקטובר לא נגרם בגלל גודלו של צה"ל ורמת המלאים והמוכנות, אבל המסקנה החד-משמעית הייתה שמה שקרה אחרי ה-7/10 הוכיח כי מבנה הצבא, היקף הכוחות ובעיקר היקף המלאים והחימושים, באוויר, ביבשה ובים, לא התאים לחלוטין לאיום על ישראל. התפיסה של "צבא קטן וחכם", המבוסס בעיקר על התראה מוקדמת וטכנולוגיה, קרסה לחלוטין. הטכנולוגיה הוכחה כחשובה מאד, אבל לא כתחליף לגודל הצבא, הסד"כ והמלאים.
ב"מלחמת 12 הימים" נכתב פרק חדש וחשוב בדוקטרינה האסטרטגית של ישראל מול איראן ושאר אויביה, וגם הוא בדיוק בהתאם להמלצותיה של "ועדת נגל". ישראל עברה ממדיניות של הגנה והכלה למדיניות של מניעה והתקפה, שינוי שבוצע בהצלחה רבה גם בזירה הצפונית והוטמע בהסכם הפסקת האש ובפעילות מאז.
ישראל יזמה פעולה מקדימה שפגעה קשות ומנעה התקדמות של תוכנית הגרעין, על כל מרכיביה, ביחד עם ידידתנו הגדולה, ארה"ב. מהלך התקיפה המוקדמת של ישראל היה מדויק ומחושב ופגע במרבית הנכסים הגרעיניים, בבכירים במשמרות המהפכה, בצבא ובמשטר, ובתשתיות חיוניות. בדגש על מערך הטילים וההגנ"א. אירוע היסטורי זה, אינו מנותק מההקשר הרחב של האחריות האיראנית לטרור במזרח התיכון ומהווה יישום בפועל של שינוי תפיסתי עמוק, שגובש על ידי צוות מומחים לביטחון, והוגדר רשמית גם בדו"ח וועדת נגל.
באיראן צריכים לשאול את עצמם האם ההחלטות על פיתוח יכולת גרעינית ובניית "חגורת האש" סביב ישראל היו נכונות. שתי המטרות גזלו מאות מיליארדי דולרים מהתקציב האיראני על חשבון האזרחים, ולא הביאו את התוצר המובטח. החלטת המנהיג אם לשפוט על הצרותיו היא להמשיך בדרך הישנה, וכרגע לא נראה מישהו שמערער עליה בפומבי.
ההמלצות שנכתבו בדו"ח לפני המלחמה עדיין תקפות ואפילו מקבלות משנה תוקף. "ישראל חייבת להיערך למערכה מתמשכת ורבת שנים מול איראן. בניית הרתעה אמינה אינה מובנת מאליה והיא נבנית רק באמצעות פעולות אמינות וגלויות, ומוכנות לשמר את תפיסת ההתקפה המוקדמת והמשך בניית היכולת המבוססת על מודיעין אסטרטגי עמוק ובניית אמל"ח מתאים".
מועלים בארה"ב רעיונות למו"מ מול איראן, וחשוב להבין שמכיוון שאין סיכוי שאיראן תסכים במו"מ למינימום שחייבים לדרוש ארה"ב והמערב, הכולל אפס העשרה, אין טעם לכניסה למו"מ, בו תהיה רק מנצחת אחת, כמו בד"כ, איראן. אין גם שום טעם בתשלום לאיראנים תמורת החזרת פקחי סבא"א, כי אין לו משמעות אמיתית. ראינו מה עשו עם ההפרות שהתגלו בעקבות משטר הפיקוח "חסר התקדים", מההסכם הנוראי ב-2015 - כלום.
גם בשאר הזירות, עדיין לא "פרץ השלום". בעזה המצב שביר והשמדת חמאס ופירוז הרצועה לא הושלמו, כולל החזרת החללים. בלבנון החיזבאללה חטף מכה קשה, אבל הוא שימר חלק גדול מיכולותיו וחרף נסיגתו לקו שהוסכם הוא מחפש דרכים להתחמש מחדש. בסוריה אלג'ולני/א-שרע עדיין צריך להוכיח ששינה את תפיסת עולמו הטרוריסטית, ואם נתבסס על הטבח שבוצע בדרוזים בתמיכתו, הוא עדיין לא שם.
הניתוח מעלה שנדרשים תקציבים, בהיקף שאינו קטן מזה שהומלץ על ידי הוועדה, להיפך. התקציב שהציג שר האוצר בהיקף של 100 מיליארד ש', נראה סביר בהתחשב בשאר האילוצים הכלכליים, אבל רק אם הוא אינו כולל את השיפוי על הוצאות המלחמה והשלמת המלאים, את התוספת הנדרשת לבט"ש/מילואים מעבר למה שהומלץ בוועדה (השהות בעזה בעיקר), ואת תקציב הסיוע האמריקני.
התרעות פיקוד העורף