סרטוני הטיקטוק שלו עלולים לצרום. אין בהם עדינות או צניעות. הוא מכניס את עצמו לסיפור, מתפאר במתת שהביא, כאילו דורש את החלק שמגיע לו באירוע, שנע בין תשומת לב, לייקים או אולי אהבה. ובכל זאת, אז מה?
"זה לא נעים לראות אותך נותן ככה, מעתיר עליהם את הכסף הזה, ואתה מנצל את המצב שהם נמצאים בו מזרים להם טסלות ואייפונים", אמר בריינר לגראוכר: והוסיף, "עכשיו תשמע, תיתן מכל הלב, אבל השואו שאתה עושה מזה... תשמע זה קצת לא נעים".
לא צריך אף אדם חיצוני, גם אם הוא עיתונאי ב"הארץ", שידברר אותם ויספר לנו שבעצם מנצלים אותם. אם הם לא חשים כך, מי שמו לדבר בשמם? זו התעליינות, פטרנליזם.
אכן, לתרום בסתר זו מעלה גבוהה מאוד. לתרום שלא בסתר זו אולי מעלה גבוהה פחות. אבל לשבת באולפן טלוויזיה ולהטיח דברי תוכחה באדם שתורם, זו מעלה נמוכה ממש. הגענו לתקופה של מוסר קאנטיאני טהור, כאילו אין עוד עוולות חברתיות או פעילים בעייתיים, שכל מה שנותר לנו הוא לחפש בציציות של תורמים תמימים.
מופעי ההתרמה, השנור והנדבה ממילא היו צריכים להימנע, אם המדינה הייתה עושה את תפקידה. אחד ממשרדי הממשלה המיותרים היה צריך מזמן לשנות את ייעודו ולהפוך למשרד השבים והנפגעים, ולדאוג לכל מי שניזוק בגוף ובנפש מ־7 באוקטובר עד היום, להיות קשוב לשורדי השבי ולמשפחותיהם, לשמוע את בקשותיהם ומצוקותיהם ולהקצות להם משאבים.
התרעות פיקוד העורף