אני שומע את השם משפחת בנאי ומשהו מתערפל לי מול העיניים

חידון בנאי

פעם חיי היו נשלטים. התנהלתי בעולם ובתלאובותיו, מתקדם מיום ליום באופטימיות. בשנים האחרונות עננה מעיבה על חיי המאורגנים. בעבר הייתי משתתף בשמחה בכל מיני חידונים ושעשועונים, חס וחלילה, חס וחלילה, לא אסכים עוד להשתתף בשום חידון ובשום שעשועון.

אני פשוט פוחד מהשאלה. השאלה! איזו שאלה אתם שואלים? השאלה בהא הידיעה. לפעמים היא חוזרת בסיוטי לילותיי. אני פוחד מהרגע שבו מנחה יפנה אליי וישאל: מיהו בן דודו הראשון של אביתר בנאי? או: למי נשואה אודליה עזאני־בנאי? או: אורנה בנאי היא סבתו של אלישע בנאי, נכון או לא נכון? או אפילו שאלה קלה כגון: מהו הקשר המשפחתי בין חיים בנאי לאורלי זילברשץ־בנאי? שאלות על משפחת בנאי מפחידות אותי, ואני יודע שאין שום אירוע חידוני, שום שאלון, אין אפילו סתם ריאיון על ויטמין D במושבה הישראלית בדרום קפריסין, ששאלה על קשרי משפחת בנאי זה לזה וזו לזו וזה מעל זה וזה מתחת לזה וזה לכיוון שמאל או ימין לא יעלה בה.

העניין הזה עם משפחת בנאי והשליטה בסבכיה הוא מעט מעבר לכוחי. אני יודע שבאוניברסיטאות רבות בחוגים הגבוהים ביותר, יש מבחן כניסה סודי בשלבים הסופיים, ובו צריכים לענות על שאלות הכוללות בני דודים, בני אחיינים, גרושות, סבים, סבות, דודים, גיסים וגיסות של משפחת בנאי. רק מי שצולח את זה עובר לשלבים הבאים בלימודי המדעים המדויקים, שמצריכים חשיבה מהירה ושליטה בפרטי פרטים סבוכים.

אני כנראה לא אתקבל לקורסים האלה. אומרים שאנשי מפתח בישראל מחזיקים קבוע מתחת לשרוולם פתק עם אילן היוחסין הבנאי, למקרה שמישהו יתקיל אותם בשאלה על משפחת בנאי. אני עצמי כבר ויתרתי. אני שומע את השם משפחת בנאי ומשהו מתערפל לי מול העיניים, אני בוש ונכלם למחשבה שיכולים להביך אותי בשאלה על בנאי קטן או בנאי גדול מול קהל. בריאיון בטלוויזיה יכולים לשאול אותי שאלה כזאת מול המצלמות, ואני לא יודע אף פעם מה לענות. מוטב לי ללכת ליד הקירות ולהיזהר בפינות, פן מישהו ישאל אותי סתם בשיחה: מי חזר בתשובה? יוסי בנאי או אהוד בנאי?

מלחמת האחדות

פרס נובל והחטופים

כשמדברים על פרס נובל, תמיד מזכירים כמה רבים ממקבלי פרס נובל הם יהודים. כאילו כדי להראות עד כמה היהודים חכמים. אני תוהה: מדוע אומרים שההוכחה לכך שהיהודים חכמים היא אחוז פרסי נובל שיהודים קיבלו? להזכירכם, גם שמעון פרס וגם יצחק רבין, יהודים, קיבלו את פרס נובל לשלום (יחד עם ערפאת). לא מעיד על חוכמה גדולה של היהודים.

עוד הוכחה שאין מה להתרברב באחוז היהודים הגבוה בקרב מקבלי פרס נובל, ובוודאי לא לנופף בכך כהוכחה לחוכמה, היא פרס נובל לשלום שהוענק על עוד הסכם שלום תרמיתי. זה קרה כאשר הנרי קיסינג'ר קיבל פרס נובל על הסכם השלום בווייטנאם. הסכם שכולו שקר ותרמית. הסכם מוות ולא הסכם שלום. גם הנרי קיסינג'ר הוא יהודי, כידוע. בחוכמתו הוא לא ראה את טיפשותו. נציג צפון וייטנאם התוקפנית והרצחנית, לֶה דּוּק טהוֹ, שקיבל את הפרס הזה יחד עם קיסינג'ר סירב לקבל את הפרס. מעשה חכם יותר. לידיעתכם: זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות פרס נובל שמועמד סירב לקבלו.

אחרי הסכם השלום הזה הגיע גיהינום אנושי. דרום וייטנאם החופשית נכבשה באכזריות, ודיקטטורה קומוניסטית השתלטה על כל חצי האי הווייטנאמי. זה היה פרס נובל לשלום שלא היה ולא נברא. וייטנאמים לאין מספר נכלאו ומתו במחנות “חינוך מחדש", מאות אלפים נמלטו בים וטבעו לצלילי השיר של הביטלס “גיב פיס אֶ צ'נס".

צריך לספר גם שקיסינג'ר, תקוף ייסורי מצפון מתוצאות פייק הסכם השלום הזה, הציע להחזיר את הפרס, אך ועדת נובל סירבה. נראה מה יקרה עם פרס נובל לשלום 2026.

פינת השלולית