אפשר לשצוף ולכעוס על חוסר המוכנות של הציבור החרדי לקחת חלק במאמץ האדיר של עם ישראל ומדינת ישראל להגן על עצמה בשנתיים האחרונות. הכעס כמובן מוצדק בבחינת "לא תעמוד על דם רעך". אבל האם יש נכונות אמיתית שלנו לשנות את המצב?
מאז מתקפת השבעה באוקטובר והמלחמה הארוכה והקשה שבאה בעקבותיה, גוברת תחושת אי שביעות הרצון הציבורית מה"עסקה" בין מדינת ישראל לציבור החרדי. כלומר, מהסטטוס קוו שבו המדינה מממנת (באופן חלקי) את המוסדות החרדיים ומאפשרת את קיומם, תוך מתן פטור מהשתתפות במשימת ההגנה.
ובכל זאת, מפלגות מימין ומשמאל העדיפו במשך עשרות שנים לכרות ברית פוליטית עם החרדים, במקום ליצור ברית ציונית רחבה; ברית שיכולה להתמודד יחד עם שינוי תנאי ה"עסקה" החרדית, גם אם לצערנו, בהתחלה זה יקרה באופן חד צדדי.
תנועות הנוער בישראל מראות שאפשר גם אחרת. סביב יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל הקימו קואליציית תנועות הנוער מימין ומשמאל בהן חברים נערים חילוניים, מסורתיים, דתיים, ערבים ודרוזים. ביסוד הקואליציה הסכמות בסיס על קיום מדינת ישראל היהודית-דמוקרטית. לכל צד יש כאבים גדולים, ובין הצדדים עומדות מחלוקות אמיתיות; אך הרצון להתמודד במשותף מביא עימו את האפשרות להתגבר ולמצוא פתרונות משותפים לחיזוק מדינת ישראל ויצירתה כחברת מופת.
חוסר המוכנות להתגבר על המחסומים, קטנים כגדולים, כדי להתמודד עם הבעיות האסטרטגיות של מדינת ישראל פוגע אנושות בעתידנו. חמש סוגיות ליבה עומדות לפנינו: ריפוי ותקומה מפצעי המלחמה; ביטחון ישראל ומקומנו במזרח התיכון; שיקום מערכות המדינה; חידוש העסקה בין המדינה לציבור החרדי; והמאבק באלימות בחברה הערבית. ללא החלטה לדבוק בברית ציונית רחבה ואמיצה, שתתמודד עם סוגיות אלה ואחרות יחד, למען עתידה של מדינת ישראל, פשוט לא יהיה עתיד כזה.
התרעות פיקוד העורף