זה איננו טור פוליטי. מספיק לפתוח שתי רשתות טלוויזיה בכל מקום בעולם ולהבין שאנחנו כבר שם. זה גם לא לטובה או לרעה, זו המציאות, וכדאי להקדיש כמה דקות לקריאה ולמחשבה מעמיקה. הדמוקרטיה שעליה כולנו למדנו בשיעורי אזרחות, זו שאינה מצויה בקרב רוב מבקשי רעתנו, מאותגרת בשנים האחרונות יותר מתמיד, וזה רק ילך ויגבר. השיטה שהייתה נהוגה עד היום משתנה מול עינינו, יש מי שידמה את זה למשל הצפרדע והמים הרותחים לאט־לאט, ויש מי שימצא דימויים אחרים. אולם בכל אחד מהם אפשר לזהות מצב בלתי הפיך שקורה כשכמעט לא שמנו לב.
למי יש זמן וכוח לקרוא מצע של מפלגה כאשר עומדים רוב הדרך בפקקים, מנהלים שיחות טלפון על מנת לקמב"ץ את כל מה שקורה בבית, ולוודא ששוב לא העלו לנו את מחיר חבילת הגלישה אחרי שהודיעו לנו במועד ההתקשרות כי ישלחו לנו מסרון, ואם לא נענה - עלות החבילה תאמיר.
למי יש כוח לחשוב לעומקם של דברים כאשר בכל רגע נתון מגיע איזה פוש ממישהו שאיננו מכירים, שמדבר על משהו שאיננו חשוב ממש – אבל צריך לייצר כותרת או לפחות סדר יום ציבורי. ולמי יש עוד כמה תאים במוח לנתח אם התרגיל האופוזיציוני המבריק היה באמת כזה, או למה דודי אמסלם אמר את מה שאמר למירב בן ארי, או איך. אל תדאגו, כמעט לאף אחד אין פנאי. הדמוקרטיה המשתנה בונה בדיוק על זה, ובאלו בדיוק יעסקו השורות הללו, כי אין לנו זמן ואולי גם לא הרבה כוח, והרכבת כבר יצאה מן התחנה.
הדמוקרטיה נתפסת כליברליזם, והלאומיות מתגברת אל מול אתגרים חיצוניים כמו מלחמות ומהגרים. מספיק לפתוח רשת תקשורת אמריקאית כלשהי – CNN ,FOX - ולעבור למקבילות העבריות ולראות כי החופש נחלש ואין מה לעשות אלא להילחם. גם זו דמוקרטיה, בגוון החדש והמודרני בכל מקום בעולם, מצפון אמריקה ועד מדינות אירופה הוותיקות – שם זה קורה מהר ובאיחור אופנתי.
כבר לא מדובר על ימין או שמאל, אשכנזים או ספרדים, דתיים וחילונים - אלא על שולטים ונשלטים. מי שקרוב למוקד מקבלי ההחלטות ומי שההחלטות מתקבלות עבורו. זה מי שיגיע באמצעות שלושה טלפונים לאן שהוא צריך, ומי שתמתין לתורה, ואין כאן עניין מגדרי. זה מי שיוכל לסדר משרה לקרוב לעומת מי שיתמודד במכרז, ומי שיהיה ביציע הפרלמנט בביקור חשוב לעומת מי שלא יחלום להיות מוזמן. השליטוקרטיה שלנו משגשגת, ושלא כמו המילה "דמוס" שהיא הציבור, כאן השליטים מניעים את ה"קרטיה", המנגנון הוא השלטון ולהפך.
איפה היו כל הקמפיינרים שמטיפים לנו על גיוס חרדים בשנים האחרונות? איפה הם היו ביוקר המחיה שמאמיר, וכמו עכשיו נפלו מן השמיים קבין של חוכמה וממלכתיות, וכל אחד מהם מתחייב להעביר גם את חוק הגבלת הכהונה, או ועדת חקירה ממלכתית, שקיומה היה צריך להיות מעוגן בחוק יסוד מזמן?
אבל אנחנו ממשיכים לצרוך פושים ולהרגיש מעודכנים. בינתיים הדמוקרטיה משתנה, וזו המציאות שבה אנו חיים. לא בטוח שניתן להחזיר את הגלגל לאחור, להנהיג שלטון של ריפוי ושינוי ועוד אותן מילים הוליסטיות שמבטאות כמיהה למשהו שאיש לא מאמין במאה אחוז שיקרה. כי את הציבור לא כל כך ניתן להחליף, והבחירה שווה לכולם, בינתיים. הבעיות והאתגרים גדולים וכולם מושכים זמן, כי ישראל מעולם לא הייתה מדינה של תוצאה סופית, אלא של תהליכים אינסופיים, שבמהלכם יקרו דברים או שלא, אבל המציאות תשתנה תוך כדי.
נבחרי ציבור יקרים: הביאו תוצאות, הראו את הנבחרת שמאחוריכם, כתבו מצעים פשוטים, וכל אחד ואחת מכם שהיו כאן לפני 7 באוקטובר, שלא יטיפו על אחריות – אלא פשוט ילכו הביתה. ואנחנו, גבירותיי ורבותיי, לא נבחר בהם כמו שלא נעז לקנות גבינה לבנה יקרה או לבצע מבחן רישוי צמוד לאגרה יקרה שאין באף מקום בעולם. כי מי שלא מוכן לשלם מחיר על מילותיו ומעשיו, לא ראוי לדמוקרטיה במובן המסורתי והישן שהכרנו, שאליה אנחנו מתגעגעים אולי – אבל יודעים בפנים שאין סיכוי שתשוב אל חיינו.
אולי אני חוזר על עצמי בחודשים האחרונים, אבל אני מאמין בזה, כי הדמוקרטיה איננה רק זכות יסוד לבחור ולהיבחר, לשלוט או להשתלט – אלא מערכת יחסים דינמית תמידית בין ציבור למי שיצא ממנו. כי בלי מעבר המים הזה, בלי יחסי גומלין והחיכוך, אין לדמוקרטיה אוויר. היא מתייבשת והולכת ומתה. את זה קשה לעשות בפקקים ובסופרמרקט. אז הנחמה מגיעה מהרצון להיות קרובים לצלחת, מראיית חצי הכוס המלאה בעין אחת, תוך ידיעה שהדמוקרטיה משתנה והכוס עלולה להתחלף בקערית קטנה ודלה.
התרעות פיקוד העורף