בסתיו 2002 צלצל אצלי הטלפון. השעה הייתה לקראת שמונה בערב.
סברתי כמובן שמדובר במתיחה. מכר טוב, יועץ התקשורת של חבר כנסת מהמגזר הסרוג (נקרא ליועץ מוטי, להמחשה בלבד), נהג להשתעשע כשהוא מרים אליי טלפון ומביים צלצול מלשכת ראש הממשלה או משמיע קול של שר בכיר. מוטי היה אלוף בחיקוי קולות.
"עבודה מצוינת, מוטי", עניתי. "אני מבינה שקראת את הכתבה. עכשיו זהו, נעבור לעניין".
"זה לא מוטי" - השיב הקול בשפופרת - "זה יגאל עמיר".
"די כבר, מוטי! מיצינו".
הייתה לו סבלנות. לאחר כמה דקות הוא הצליח לשכנע אותי שלא מדובר במתיחה. אכן, על הצג הופיעה הקידומת 09, ואילו יועצו של הח״כ הסרוג התגורר באזור ירושלים והיה מתקשר לרוב מהנייד. עמיר ריצה בשנים ההן עונש מאסר בבידוד, והשב״ס אפשר לו לקיים מדי ערב שיחת טלפון ארוכה. הוא קרא את הריאיון והתקשר אליי.
ניהלנו שיחות טלפון מדי שבוע במשך כחודשיים. השיחות לא נערכו במסגרת ריאיון עיתונאי ולא פרסמתי את פרטיהן מחשש שהשב״ס יסתום את הפרצה. חלפו 20 שנה, אספר לכם היום.
בשום שלב הוא לא סייג את דבריו, לא טען: ״זה בכלל לא אני, מישהו אחר רצח את רבין״. לתשומת ליבם של חסידי תורת הקונספירציה.
הסיפור השני הוא סיפור המעשה: בערב ההוא המתין המתנקש לאוטובוס שיסיע אותו להפגנה. האוטובוס בושש לבוא, ועמיר החל לחשוש שיגיע כבר אחרי סיום העצרת. הוא אמר לעצמו: ״אם האוטובוס לא מגיע, כנראה זה סימן שהקב״ה לא רוצה שאהרוג את רבין״.
כעת, כשאני נזכרת בסיפור, אני תוהה מדוע לא שקל לקחת מונית. אם כבר אתה הולך לירות בראש הממשלה וקיים סיכוי סביר כי לא תצליח לצאת חי מהאירוע, בשביל מה לחסוך כסף? אך בזמן אמת לא שאלתי.
ברגע שאמר לעצמו את מה שאמר, הגיע האוטובוס. הנסיעה ארכה כמעט 40 דקות, ובמהלכה עמיר החליף מחסנית. שיהיה בטוח. ירד מהאוטובוס וההמשך ידוע.
לאחר מכן שאלתי את עצמי, מה אם במחסנית המקורית דווקא היו כדורי סרק. אולי היה מי שטען כדורי סרק במחסנית האקדח שלו, כפי שקרה לפי הפרסומים בתקשורת עם האחים קהלני מקרית ארבע, שבספטמבר 1994 ביצעו ירי לעבר תושב כפר ערבי כלשהו, ובהתאם לגרסה הרווחת, סוכן שב״כ סמוי טען ברובים שלהם כדורי סרק? דבר אחד ברור: גם אם היו מי שחשבו לביים התנקשות, עמיר לא היה מודע לתוכניות מפעיליו. הוא עלה לאוטובוס בכוונה ברורה לרצוח את ראש הממשלה וירה בגבו בכוונה ברורה לבצע את הרצח. למה ברור? כי בכל השיחות שניהלנו לא עלה על דל שפתיו של עמיר ולו רמז לתיאוריות הקונספירציה. חד וחלק.
למען הסר ספק: אני מתנגדת לחקיקה רטרואקטיבית, אך טועה מי שסבור שאלמלא נחקק ״חוק עמיר״ היה נשיא המדינה קוצב את עונשו או מעניק לו חנינה, וזאת מסיבה פשוטה: עמיר מעולם לא הביע חרטה על מעשיו. מי היה ממליץ לחון אסיר עולם שסבור אף היום כי עשה מעשה פנחס? האם נשיא המדינה היה קוצב את עונשו של אסיר עולם שעומד על זכותו לרצוח ראש ממשלה או כל איש ציבור שמדיניותו מנוגדת להשקפת עולמו? יגאל עמיר לא היה משתחרר גם ללא ״חוק עמיר״.
התרעות פיקוד העורף