החוק החדש מציב יעד של 10,000 מתגייסים חרדים בתוך שנתיים. יעד שאפתני שאף ממשלה לא הציבה בעבר, כולל "ממשלת השינוי" נטולת החרדים, שיכלה להעביר איזה חוק שעלה על רוחה. הסנקציות אומנם רוככו מאז יולי אדלשטיין, אבל לעומת מה שהציעה הממשלה הקודמת מדובר בהחרפה של ממש. העובדה שהדבר עובר באישור הסיעות החרדיות והרבנים היא לא פחות מנס.
אז ידעו שתהיה מלחמה או לא? תלוי בנושא שעליו מדברים באותו רגע. אם זה בהקשר ביטחוני – בטח ידעו. ידעו והתריעו. והכינו ופעלו. אם זה בהקשר של חוק הגיוס המגוחך שהעבירו – מי ידע בכלל שתהיה אי פעם מלחמה? בחיאת.
אדישות, אטימות, זלזול
לפעמים החגיגה נגמרת. במשך שנים, עשורים, הם שלטו שלטון ללא מצרים. הכתיבו מדיניות, פתחו וסגרו חקירות, ובעיקר – את כל זאת עשו ללא מורא, לא מורא שמיים ולא אדם. איש לא עמד מעליהם. הם שעמדו מעל כולם. מעל הדמוקרטיה, מעל שיקולי הביטחון, מעל שיקולי התקציב, מעל החוק. יש איזונים ובלמים? גם מעליהם הם עמדו, צפו עליהם ממרחק מלמעלה.
איש לא יכול היה לומר להם מה לעשות וכיצד לפעול. הייתה להם תקופה יפה, ליועצים המשפטיים, לפרקליטים, לקובעי המדיניות הלא נבחרים. כעת עליהם לחזות בעיניים כלות איך מפעלם האדיר מתחיל לקרוס, ועשרות שנים של סמכויות בסיפוח זוחל עלולות לרדת לטמיון.
סיפור הדלפת הסרטון משדה תימן, פברוקו ובישולו, היה גולת הכותרת. סיפור על ריקבון ושחיתות ואיבוד בלמים מצד מערכת שפשוט החליטה לצפצף על הציבור, על חיילי צה"ל, ולגלות אדישות מוחלטת, אטימות ולא מעט זלזול כלפי כל מי שניסה לבקר אותה על כך או לתהות על התנהלותה בפרשה.
ביוני 2024, בעת ששודר סרטון מצלמות האבטחה מבסיס שדה תימן בחדשות 12, שבו התרחש לכאורה אירוע פלילי קשה מצד חיילי צה"ל כלפי מחבל כפות, לא הייתה לאיש גישה לאותן מצלמות פרט לגורמים צבאיים, כמו אנשי הבסיס או אנשי הפרקליטות הצבאית, שאספו לידיהם את החומרים לקראת חקירת החיילים.
הסרטון עורר תגובות קשות, צבר עשרות מיליוני צפיות בארץ ובעיקר בחו"ל, והתחושה שהעביר הייתה חד־משמעית: חיילי כוח 100, האחראים על שמירה מפני הפרות סדר בבסיס המעצר, לקחו בכוח אסיר כפות, שעה ששכב על מזרנו באולם המעצר ביחד עם חבריו, ולאחר שבודדו אותו - אנסו אותו וביצעו בו מעשים מגונים. שעות לאחר פרסום הסרטון התברר שמדובר בסרט ערוך, המחבר כמה סרטים מכמה זמנים שונים ומכמה אולמות כליאה שונים, עם מחבלים וחיילים שונים – על מנת שיתאים לעלילה המסופרת, שלפיה כאמור חיילי צה"ל אנסו מחבל כפות.
בזמן שידור הסרטון לא הייתה לאיש פרט לגורמי הצבא גישה אליו. חומרי החקירה טרם הועברו בעת הזאת להגנה, כך שלהאשים את פרקליטי החיילים לא ניתן. הסרטון לא היה בידיהם. מה עוד שכאמור מדובר בסרטון מפוברק לגמרי, המספר, לגמרי במקרה, את סיפורה של התביעה בתיק, שבשלביה הראשונים סברה כי מדובר במקרה אונס ומעשים מגונים.
בעקבות עתירה לבג"ץ של פורום המשפחות השכולות "בוחרים בחיים", הודיעה הפצ"רית על בדיקה נוספת על ידי קצין ממצ"ח וקצין מהפרקליטות, "שלא היו מעורבים בחקירה הראשונה", כך מסרה. כעת התגלה שפנייה מקבילה למבקר משרד הביטחון לבדוק את הפרשה - מצידו של ישראל כ"ץ, זמן קצר לאחר שנכנס לתפקידו כשר הביטחון - נבלמה בידי היועמ"שית.
בדיון שהתקיים בכנסת בנושא, הטיחו חברי הכנסת מהקואליציה האשמות קשות נגד הפצ"רית והיועמ"שית על טיוח הפרשה, ועל העובדה שהפרקליטה ממנה כאלה הכפופים לה לחקור פרשה שבה היא עצמה מעורבת. אבל חברי הכנסת לא זכו לקבל מאנשי הצדק והמשפט יותר מיחס שמקבלים זבובים טורדניים.
רק לפני חודש, במענה היועמ"שית לבג"ץ, כתבה היועצת המשפטית כי "לא נמצאה ולו אינדיקציה ראשונית המצביעה על מקור העברת המידע. התוחלת לביסוס תשתית ראייתית מפלילה בכלי חקירה נמוכה ביותר, ואין בנמצא פעולות קונקרטיות שאותן ניתן לבצע והטומנות בחובן פוטנציאל ממשי לקידום הבדיקה הפלילית".
לקרוא ולא להאמין. אין יותר זלזול מזה, אין יותר מהמקפצה מזה. כל חוקר מתחיל שיעבור על מחשבי הפרקליטות שאפסנו את סרטון מצלמות האבטחה, יעלה על המדליף בתוך עשר דקות. אבל ליועמ"שית אין בושה לכתוב לבג"ץ שבלתי אפשרי למצוא אותו. וגם אם יימצא – זה לא לגמרי פלילי. הדלפת ידיעה לעיתון הגרמני "בילד" על כך שההפגנות משרתות את חמאס ומקשות על שחרור החטופים – זה מחולל נזק למדינה ופלילי. ואילו סרטון שחיילי צה"ל מואשמים בו באונס מחבל כפות, שצפו בו עשרות מיליונים ביו־טיוב – זה סבבה אגוזים.
מה הביא להתפתחות האחרונה, שבה בתוך חודש הפכו דבריה של היועמ"שית לריקים, עבשים, שלא לומר שקריים? ההערכה בקרב המעורבים בנושא היא שמדובר במישהו מבפנים. מישהו שהבליג והבליג, אבל הריקבון שראה סביבו כבר לא אפשר לו עוד לשתוק.
יש אנשים הגונים בפרקליטות הצבאית, גם בפרקליטות המדינה, כמו גם בשב"כ. מתחיל להימאס להם, ודברים יוצאים החוצה. אלה סממנים של סוף שלטון דיקטטורי. ומערכת המשפט בישראל, על חלקיה, הכי קרובה להגדרה הזאת, אף שרשמית מעולם לא הגיעה לשלטון. היא פשוט תפסה אותו בגרון.
בכל הכוח
הדיווח על ההתפתחות תפס את חברי הכנסת של הקואליציה בדיוק בעיצומה של ההצבעה על פיצול תפקיד היועמ"שית. התחושה הייתה שאחרי שלוש שנים של ממשלת ימין, ועם רפורמה משפטית שהובטחה ולא ממש התרחשה, דברים סוף־סוף מתחילים לזוז בכיוון הרצוי.
מי ישלם?
עד כה נמנע נפתלי בנט מלהגיב ברצינות לטענות על החובות שהותיר אחריו במפלגותיו הקודמות, והמשיך הלאה נקי ובר לבב למפלגה החדשה הבאה, ושהציבור ינקה אחריו וישלם. הוא תקף את הליכוד והאשים אותם בפחדנות, ובצדק. גם כשניסו להעביר את "חוק ביבי", שנועד לחסום את בנימין נתניהו מלהתמודד, האשים ראש הממשלה אז את הנוגעים בדבר בפחדנות. אין זה פוטר אותו מלתת דין וחשבון על הכספים הרבים שבזבז ושאין בכוונתו להחזיר.
הטענה שלפיה הוריש את מפלגות הבית היהודי והימין החדש והעביר אותן הלאה, לא מחזיקה מים. גם לא הטענה שהוא עצמו ירש חוב כשנכנס לבית היהודי. גם נתניהו ירש חוב כשנכנס לליכוד, זה לא גרם לו להשאיר את החוב ולהקים מפלגה חדשה. גם הבית היהודי וגם הימין החדש הן מפלגות שלא מתמודדות בבחירות הקרובות. בנט יכול היה בקלות לקחת אחת מהן ולהסדיר בכך את הבור התקציבי שפער.
בכלל, מעניין יהיה לראות אילו ספקים, תולי כרזות, מפעילי רשתות חברתיות, יועצים אסטרטגיים, יועצי סקרים, בעלי אולמות ומפעילי במה יסכימו לעשות עסקאות עם המפלגה החדשה, מבלי לדרוש תשלום מראש, או לכל הפחות ערבות אישית של בעל המפלגה.
הנדל מתכונן ברצינות לבחירות, ובשבועות האחרונים הצליחו אנשי השטח של המפלגה להרים מספר כנסים, שאליהם הגיעו צעירים שביקשו לשמוע מה מתכנן השר לשעבר. הנדל עצמו לא נכח באירועים. כבר חודשיים שהוא מושבת מפעילות. לא בגלל מחלה חלילה, אלא בשל שירות מתמשך במילואים. הנדל (סא"ל במיל') הקים לאחרונה את גדוד בארי, המורכב ממילואימניקים חסונים יוצאי יחידות מיוחדות. הוא גזר על עצמו לא לערב פוליטיקה עם צבא, ולכן לא מופיע בציבור ולא בכנסי בית בימים אלה.
התרעות פיקוד העורף