מכל הצרות שיש סביבנו: הממשלה תתעסק בשאלה "מיהו יהודי" | עו"ד אוריאל לין

בשנת 1988 התקיימו הבחירות לכנסת ה־12. הליכוד זכתה ב־40 מנדטים והמערך ב־39 מנדטים. הליכוד יכלה להקים ממשלה ללא המערך, ואכן נערכה לכך, אך המפלגות הדתיות, השותפות בכוח לקואליציה, הציבו דרישה: שינוי ההגדרה של “מיהו יהודי”. אישים שונים בליכוד היו מוכנים לקבל דרישה זו והחלו בתהליך שכנוע, שאמר שהדבר אינו נורא כל כך. זהו טיעון שנהוג להשתמש בו כל אימת שרוצים להוליד עוול חדש. אך יהדות העולם סברה אחרת. משלחות גדולות של ארגונים יהודיים, בעיקר מארצות הברית ומאנגליה, הגיעו לישראל והסבירו למחוקקים ולשרי הממשלה שזה כן נורא ושזה יפלג את העם היהודי.

ההצעה אז, בתמציתה, שאפה להעניק לבתי הדין הרבניים בישראל את המונופול על הגיור ולמעשה צמצמה את קהילת היהודים בעולם. לנוכח תגובות הזעם של יהדות העולם, החליט יצחק שמיר, מי שהיה מועמד הליכוד לראשות הממשלה, לבטל את הסכמת הליכוד לשינוי ההגדרה של “מיהו יהודי”. הוא אמר כי לא ייטול על עצמו את האחריות לפיצול העם היהודי. כתוצאה מכך בוטלה התוכנית להקמת קואליציה עם המפלגות הדתיות, והוקמה שוב ממשלת אחדות לאומית. היא החזיקה מעמד עד מרץ 1990. אני הייתי מייעץ היום לתנועת הליכוד לאמץ את גישתו האחראית של מנהיגה בעבר, יצחק שמיר, ולא לחזור ולהיכנע לכל משב רוח של קיצוניות דתית.

כדאי גם לציין כי להגדרה “מיהו יהודי” יש משמעות רחבה יותר מעניין הזהות הלאומית. על פי חוק השבות שלנו, לכל יהודי הזכות לעלות לישראל ולהיות אזרח המדינה. אנחנו ממש לא זקוקים לחידוש הדיון והוויכוח בשאלה “מיהו יהודי”. עברנו כבר גשר זה. שינוי ההגדרה בחוק ירחיק מאיתנו את יהדות העולם, שאל תמיכתה אנחנו מתייחסים כאל דבר המובן מאליו. הניסיון לצמצם את זהות היהודי הוא פרי של תפיסה דתית קיצונית, השואפת לצמצם את קהילת היהודים. אלה דרך חשיבה ודרך חיים שלא הניבו יתרונות בפזורות הגולה על פני ההיסטוריה. שינוי ההגדרה של “מיהו יהודי” הוא ניסיון נוסף להתבדלות מן העולם.

אנחנו היום עם קטן, שזקוק להיות חברה פתוחה יותר, חברה פלורליסטית החובקת מספר גדול יותר של יהודים, חברה הפתוחה להתרחבות ולא כזו שדוחקת החוצה את אלה השואפים להימנות עם קהלה. בעולם כולו יש בקושי 16 מיליון יהודים, לעומת שני מיליארד מוסלמים כמעט. להיות מיעוט אינו אומר בהכרח סיבה לגאווה.

מוטב שנפקח עיניים ונראה מה קורה לנו. בשנים האחרונות עזבו את ישראל אזרחים רבים בשכבת גיל העבודה. הדבר צריך להדאיג מאוד את כולנו כי הירידה מישראל נמצאת בעלייה תלולה. ממשלה אחראית הייתה מקדישה זמנה לדיון בתופעה זו, ושואלת את עצמה מהן הסיבות לכך. מדוע כה רבים נוטשים את ישראל. למען עתידה, המדינה צריכה לייצר מגמה הפוכה. כל יוזמה שהחותם עליה הוא מהות של קיצוניות דתית פועלת נגד הרחבת האוכלוסייה ומוכרחה להיפסל על הסף. יש הסבורים שאנחנו בדרך להיות תיאוקרטיה, מדינת דת. זו כבר לא דעה הזויה.