עם הצעדים הבולטים שלו בחברה הערבית ניתן למנות השקעה של מיליארדים בפיתוח, תוכניות חינוך ותשתיות, והקמת מנגנונים כלכליים שהיו מיועדים לצמצום הפערים החברתיים. לראשונה בתולדות ישראל, רבין תמך ביצירת "בלוק חוסם" עם מפלגה ערבית, צעד שנועד לשלב את הערבים במערכת הפוליטית ולתת להם השפעה ממשית.
הרצח של רבין קטע את התהליך הזה באיבו. במקום להמשיך בהעמקת ההתקדמות, נכנסנו לתקופה של סטגנציה ולפוליטיקה של קיטוב. במקום חיזוק השותפות, התפשטו פחדים וספקות בעניין העתיד של החברה הערבית במדינה. הרצח לא רק הוריד את מפלס האמון. הוא גם נתן רוח גבית לקולות קיצוניים והקשה על דיאלוג אמיתי בנושא.
כיום, שלושה עשורים אחרי הרצח, ניתן לראות עד כמה היה התהליך שנקט רבין פורץ דרך. אין ספק שמדיניותו כלפי החברה הערבית הייתה תמצית של חזון לשלום פנימי ולחברה משולבת, שבו כל אזרח, יהודי או ערבי, יוכל לחיות בכבוד ובשוויון. הרצח שלו קטע גם עתיד אפשרי שבו שנאה ופערים חברתיים היו מצטמצמים, ובסיס אמיתי לחברה משותפת ומאוחדת יותר היה נוצר.
רבין הראה שצדק חברתי ושוויון הם לא רק אידיאלים - הם כלי ביטחוני וחברתי חזק, שבאמצעותו ניתן לבנות מדינה יציבה יותר. הרצח הפוליטי גדע אומנם את הדרך הזו, אך הדוגמה שנתן רבין נותרה לנו, למופת ולנחמה: יש להמשיך להיאבק על שוויון ועל הפחתת השנאה. ליצחק רבין היה ברור שיחד - יהודים וערבים - נצליח.
התרעות פיקוד העורף