בעודנו ממוקדים בנעשה ברצועת עזה ובזירה הפנימית בישראל, שלוש כותרות חדשותיות מהותיות, לא זכו כמעט לקשב תקשורתי וציבורי:
נראה שתקופת ההמתנה שלנו היא תקופת העבודה של ארה"ב, וזו אכן מטרתה: אנו ממתינים ומבליגים על הפרות ונאלצים לצפות בחמאס משתקם (אבל באופן מוגבל בתוך "השמורה" שלו) כמחיר בעבור שחרור החטופים ובעבור הענקת ההזדמנות לארה"ב לתרגם את המאמץ הצבאי להישגים מדיניים. וארה"ב, בשקט ומאחורי הקלעים, עובדת:
ברקע למהלכים הללו, דיווחים בלתי פוסקים בתקשורת על מאמצים רציניים של ציר ההתנגדות (איראן, חזבאללה) להשתקם ולהתעצם מחדש. אלו עשויים להוביל לפעולות לחימה צבאיות, שמעבר לתועלת הישירה שתהיה בהן, יעניקו גיבוי ודחיפה להאצת הפעילות בציר המדיני-דיפלומטי, שכאמור מובל ע"י ארה"ב.
זו תמונת המצב נכון לעכשיו, ונראה שתקופת ההמתנה (וההבלגה) תימשך עוד מספר שבועות/חודשיים ולכל הפחות עד לתום הפגישות בבית הלבן, שתוצאותיהן יכריעו במידה רבה את האפשרות לכונן סדר אזורי חדש "מעל הראש" של רצועת עזה ושל חמאס.
התרעות פיקוד העורף