אתמול קיבלנו במנות גדולות את התמונה איך מדינת ישראל הידרדרה ברמת המוסר, טוהר המידות, בממלכתיות וכנראה גם במקצועיות והמקצוענות של נושאי משרות ציבוריות בכל מערכי הממסד: הצבאי, המשפטי, השלטון המרכזי והמקומי, ארגונים ומוסדות.
אבל כאן צריך לפתוח את הדיון לענין רחב. לשאלה מרכזית אחת - איך הגענו להתפרקות הערכים במדינה? איך הפכנו לשתי מדינות, עם שני מערכי חוקים, עם שתי מערכות נורמה, ״שלהם ושלנו״. רק לפני חודשיים איש שב״כ ובכירים בלשכת ראש הממשלה הדליפו על פי החשד מידע מסווג מהשב״כ שהגיע בסוף לעיתון גרמני. חלקם גם חשודים בקשרים כלכליים אסורים עם קטאר - שמוגדרת מדינת אויב.
אבל אז חצי מדינה טענה כי מדובר בעלילה. והייתה גם שרה שהעלילה על אזרחית ושלחה אותה למעצר ממושך, וכמעט ״גמרה לה את החיים״. אבל אחרי שבית המשפט קבע כי השרה שיקרה, רימתה את המשטרה ובית המשפט, והייתה לנו שרה ששיבשה את חקירת המשטרה תוך שהיא מתפרצת למתקן משטרתי וממלטת את האמא שלה מחדרי החקירות בחסות החסינות של הבת - שרה בממשלת ישראל.
למישהו נוח כנראה מהכאוס הזה, מהמצב שבו הכל מותר. שאת החקירות צריך לעשות על פי השיוך באיזה צד של המדינה אתה נמצא. לאיזה מחנה פוליטי אתה מזוהה.
בחזרה לצה״ל. ברור כרגע שאין כאן כרגע הנהגה ערכית אמיתית. אין כאן מנהיגות עם סמן ימני. רק לפני שבוע ניסה שר הספורט לסדר את ג'וב החלומות לבחור נמרץ ורב פעלים, עם משכורת של 53 אלף שח בחודש עם כרטיסי טיסה בביזנס, אש״ל, רכב משרד, מזכירה … וכל הטוב הזה רק בשל העובדה כי הוא הבן הנבחר - הוא בנו של המנהיג העליון.
יצחק רבין, הרמטכ״ל במלחמת ששת הימים, ידע בשעות קשות וברגעי משבר להתייצב מול המפקדים והחיילים והציבור ולומר אמירה חדה וברורה.
התרעות פיקוד העורף