האירועים לא היו התפרצות ספונטנית, אלא תוצאה של היערכות חסרה ואי־ניצול יכולות חיזוי טכנולוגיות בעידן שבו המידע זורם מכל כיוון. מערכות בינה מלאכותית היו יכולות לזהות מראש פעילות חריגה של קבוצות אוהדים, תיאומים ברשתות החברתיות או התקהלויות במוקדים רגישים, ולהתריע הרבה לפני שנורה הזיקוק הראשון. מערכות AI מסוגלות לנתח דפוסים ולחבר בזמן אמת נתונים ממקורות שונים. שילוב של אלה עם הפעלת רחפנים אוטונומיים או נשלטים מרחוק מאפשר קבלת החלטות בשניות, דוגמת שיגור רחפן טייזר לנקודה שבה מזוהה חריגה, ותגובה מיידית. זהו העיקרון של מערך ביטחון אזרחי חכם שמונע את האירוע, ולא רק מגיב לו.
היכולות הללו מייצרות הרתעה בזמן אמת. פורע פוטנציאלי הנמצא במרחב ציבורי, ויודע שכל תנועה שלו עשויה להיות מזוהה ומתועדת, ישקול מחדש פעולה חריגה. נוכחות טכנולוגית, גלויה או סמויה, שמאפשרת תגובה מיידית והגעה מהירה אל גורם הסיכון, משנה את דפוסי ההתנהגות ומצמצמת את הסיכויים להתפרצות אלימה. הבינה המלאכותית אינה מחליפה את כוחות השיטור, אלא מעניקה להם “עיניים חכמות” המאפשרות פעולה על בסיס תיעוד, ובכך היא מחזקת את תחושות הסדר והביטחון.
אך גם הרתעה חכמה אינה מועילה אם הדין מתמהמה. ככל שהתגובה בשטח מהירה, כך נדרש שגם ההליך הפלילי יהיה חד וקצר. כשעוברים ממעצר מהיר להליך משפטי ממושך, וכשהעונשים אינם תואמים את חומרת העבירה – ההרתעה נעלמת ואמון הציבור ברשויות ממשיך להישחק. מניעת אלימות אינה מסתיימת בזיהוי או במעצר. היא נמדדת גם במהירות ההכרעה ובעוצמת התגובה השיפוטית. שילוב זרועות בין המשטרה, התביעה ובתי המשפט, לרבות שימוש בראיות דיגיטליות, הוא תנאי הכרחי ליצירת הרתעה מתמשכת.
לאלימות במגרשים יש גם מחיר כלכלי כבד. ביטול משחק או אירוע תרבות בשל התפרעויות גורם להפסדים של מיליוני שקלים ופוגע ביכולת לקיים אירועים בביטחון. מנגד, השקעה באמצעי מניעה חכמים היא צעד משתלם כלכלית. על מקבלי ההחלטות להבין כי עלות האלימות גבוהה בהרבה מעלות המניעה, ולפעול לקידום מודלים שבהם האחריות וההשקעה יחולקו בין המדינה, הרשויות וגופי הספורט.
התרעות פיקוד העורף