לא יכולתי שלא לחשוב באותו רגע על שלושת בניי הפרטיים. ועל השירות הצבאי שלהם. ועל המלחמה הארורה שלא נגמרת. ועל החבר של הבן הצעיר שלי שנהרג ברפיח שבוע קודם לכן. ואז הבטתי שוב בחרדי, ובילדיו. והוא בתגובה חייך לעברי. ייתכן שהיה פשוט ידידותי. וייתכן גם שזה היה חיוך מתריס.
אחרי הכל, הוא היה בדרכו להפגנה שכולה התרסה אחת גדולה. בכל מקרה, לפני שהספקתי להגיב הוא כבר היה בגבו אליי, דרבן את ילדיו להצטרף לטור שהלך והתארך בדרך לעמדת הביטחון בכניסה לתחנה. שם יבדקו אותו מאבטחים ומאבטחות ששירתו שירות קרבי בצה"ל. אני מניח שכבר הבנתם לאן נושבת רוח הטור הזה.
המציאות של חיינו, שבה ישראלים צעירים מקריבים את גופם ואת נפשם כבר שנתיים למען המדינה, בעוד חבריהם החרדים עושים הכל כדי לא להתגייס, היא כבר כל כך מוכרת ומדוברת, עד שכמעט התרגלנו אליה. אבל רק כמעט. כי אי אפשר להתרגל לאבסורד הזה. ולחוצפה הבלתי נסבלת שמגולמת בו.
בנקודה הזו בטח תגידו - חכם גדול. איך אפשר להקים בישראל קואליציה ללא החרדים (בהנחה כמובן שהערבים נשארים בחוץ). אתם שואלים, אני עונה. אה יו יה. לטעמי, התפיסה הזו מבוססת על פרדיגמות ישנות, שעבר זמנן. מימין ומשמאל.
מימין, לאורך שנים התפשרו על ברית עם החרדים מתוך תפיסה שרק היא תוכל למנוע קואליציית שמאל, שהסכנה הגדולה המגולמת בה היא מדינה פלסטינית. סוג של עסקה שאומרת - אנחנו מוכנים לסבול סחטנות, תפיסות אנטי־ציוניות וסירוב מוחלט להתגייס, לטובת מטרה גדולה יותר והיא שלמות ארץ ישראל.
עסקה אבסורדית במיוחד, כשמדובר ב"ימין על מלא", הטוען לפטריוטיות אמיתית, וחולק את הממשלה עם גורמים שאינם מכירים במדינה. אבל התפיסה הזו כבר לא רלוונטית משני טעמים. הראשון הוא שמדינה פלסטינית לא באמת נמצאת על הפרק. גם בקרב מרבית המפלגות המכונות פה, בטעות מוחלטת, כ"שמאל", אין כל התחייבות פומבית לנוע לקראת פתרון שתי המדינות.
והשני הוא שמלחמת 7 באוקטובר והמחירים הכבדים שהיא גובה מבחינת הפגיעה בחיילים - חלק ניכר מהם מגיעים ממחנה הימין - שינתה את סדרי העדיפויות, והפכה את נושא השירות הצבאי של החרדים מבעיה תיאורטית לסוגיה לא פחות מקיומית. ועל הדרך, לעוול זועק.
ואולי יחד איתן, אבל כשכוחן קטן הרבה, מה שהיה מאלץ אותן לפשרות ניכרות. כולל בעניין הגיוס. בינתיים, כל עוד אנחנו תקועים בקונספציות של אתמול, החרדי ממודיעין עילית ימשיך לחייך. ובעיקר, לישון טוב בלילה.
התרעות פיקוד העורף