גזר דין מוות | נתן זהבי

1. "חוק עונש מוות למחבלים אושר בוועדה לביטחון לאומי". הכותרת הזו מופיעה בכל העיתונים המודפסים של יום שלישי, 4 בנובמבר 2025, באותו התאריך ממש שבו בוצע לפני 30 שנה רצח יהודי על ידי מחבל יהודי.

סביר להניח שרוב האוכלוסייה בישראל אינה מודעת לכך שבימים עברו חכמינו דנו רבות בנושא עונש מוות. החוק המקראי קבע ארבע שיטות הוצאה להורג, כל אחת לפי חומרת העבירה: סקילה, שריפה, הרג וחנק. עונש המוות בתורה לא נבע מיצר נקמה, זו לא הייתה המטרה. המטרה הייתה ניקוי החברה מהרע שבתוכה והרתעת השאר.

הנקמה, לפי התורה, שייכת לאל בלבד. הרבנים פירשו את העונש כביטוי לחומרת המעשה, על מנת לאפשר חינוך להבנה של חומרת העבירה. לכן התורה קבעה תנאים כמעט בלתי אפשריים להוצאה להורג. התורה רצתה ללמד על ערך החיים, על החומרה הגדולה בנטילת נפשו של אדם, וחשיבותה של כל נפש.

לפני ההוצאה להורג היו מוליכים את הנידון למקום ההריגה. הכרוז היה צועד לפניו ומכריז על הפשע, שואל אם יש מי שיכול ללמד עליו זכות. אם נמצא אדם כזה, הדיון היה נפתח מחדש. גם הנידון עצמו יכול היה לדבר, אולי התבלבל או לא הובן כראוי. במקרה של סקילה, הופשט מבגדיו. לפי הרמב"ם, ההפשטה נועדה לקצר את ייסוריו (נשים לא הופשטו). מיד לאחר מכן היה מקבל סם מהול ביין כדי לטשטש את הכאב.

העבירות שנענשו עליהן בסקילה רבות: עבודה זרה, חילול שבת, קללת הורים, יחסי מין אסורים - עם בהמה, עם גברים, עם קרובים מדרגה ראשונה - וגם בן סורר ומורה או מכשף. העדים היו מעלים אותו לראש מבנה בגובה שתי קומות אדם ומשליכים אותו. אם לא מת, היו מטילים לכיוון ליבו אבן כבדה. רק אם גם זה לא עזר, הקהל כולו היה מצטרף ומשליך אבנים עד שנשמתו הייתה יוצאת.

עונש מוות בתלייה נועד לעובד עבודה זרה או למקלל את השם בלבד. במקרה של שריפה, העונש ניתן לבת כהן נשואה שזנתה, או לגבר ששכב עם אם ובתה או עם בתו או נכדתו. חז"ל פירשו את השריפה לא כשריפת הגוף אלא כשריפה פנימית: עופרת רותחת שנשפכה לפיו של הנידון. גופו נשאר שלם, רק מבפנים נחרב.

תחילה היו מעמידים את הנידון למוות בזבל עד ברכיו, כדי שלא יזוז, אחר כך היו כורכים את צווארו בבד, ומושכים מכאן ומכאן על מנת לפתוח את פיו (יש אומרים: פותחים את פיו בצבת), ומשליכים לתוך פיו חוט של עופרת ובדיל רותחת עד שהייתה מגיעה לקרביו.

הרג היה העונש לרוצח במזיד. לפי החוק המקראי, שפיכות דמים נענית באותה מטבע: "שופך דם האדם - דמו יישפך". ההוצאה להורג נעשתה בחרב, בקור רוח, בלי גינוני טקס. היו מתיזים את ראש הנידון בחרב.

חנק היה העונש על ניאוף עם אשת איש, על הכאת האב או האם, על חטיפה וסחר בבני אדם, על נביא שקר ועל זקן שממרה את פי הסנהדרין. היו כורכים בד קשה סביב צווארו של הנידון ומושכים משני הצדדים עד שיצאה נשמתו.

איך יוציאו במדינת ישראל להורג? בסקילה בכיכר העיר? בתלייה בתוך בית הסוהר? על כיסא חשמלי בתחנת הכוח ברדינג? או אולי בזריקת רעל במכון הביולוגי בנס ציונה? האם יקימו לצורך ההוצאות להורג יחידה מיוחדת במשטרה, עם שם פומפוזי כמו "יחידה 102", שאנשיה יהיו עלומים מחשש שמישהו ירצה ביום מן הימים להתנקם בהם, או שאולי הם יבצעו את גזר דין המוות בפנים גלויות ויזכו לכתבות במוספי סוף השבוע ולכתבות פרופיל בתוכניות הטלוויזיה בכל הערוצים.

אם יממשו את החוקים המקראיים, יש חשש שמאות אלפים יוצאו בישראל להורג באופנים שונים ומגוונים. אולי נזכה לראות קורסים להוצאה להורג, יהיו הופעות זמרים לפני האירוע. אולי אפילו תהיה מכירת כרטיסים שתכניס לקופת אוצר המדינה כסף רב.

ביום שלישי, 4 בנובמבר, השר בן גביר קרן מאושר על כך שהצעת החוק לעונש מוות למחבלים, שנלחם למענה בחירוף נפש, אושרה לקריאה ראשונה. בן גביר הצהיר: "לא יהיה שיקול דעת בחוק הזה. יידע כל מחבל שהולך לרצוח שהוא צפוי לעונש אחד - עונש מוות".

האם כשיעלה החוק להצבעה במליאת הכנסת יהיה כתוב בו שהחוק לא יחול על יהודים שירצחו נשים וילדים? קשה להאמין שהמחוקק הדגול בן גביר, שהוא גם משפטן בעל שיעור קומה, יסכים להסתייגות הזו.

לאורך הים...

לאורך הים..