קרן העושר נחשבת בכלל לחיסון: הרצון של הנורווגים למנוע את הסימפטומים של המחלה ההולנדית. גם להולנד אירע נס אנרגטי: מאגרי גז עצומים התגלו בשטחה והפכו אותה עשירה. העושר חיזק מאוד את המטבע המקומי, אבל בכך הכחיד כמעט כליל את התעשייה: לך תמכור אלקטרוניקה של פיליפס, למשל, כשאתה מרוויח במטבע חוץ, אבל צריך לשלם שכר לעובדים בגילדנים (המטבע של הולנד לפני המעבר ליורו).
הנורווגים היו חכמים יותר: ב־1990 הם הקימו קרן שתשקיע את רווחי הנפט האדירים מחוץ לנורווגיה כדי למנוע התחזקות של המטבע המקומי. את פירות הקרן הם השקיעו (בין היתר) בהקמת תשתית רווחה מפוארת, שיצרה מצידה בעיות אחרות. צרות של עשירים.
הבה נדלג לרגע מהמחלה ההולנדית והתרופה הנורווגית היישר אל הפרדוקס הישראלי: עומדת לה משפחת ישראלי בתור לקופה בסופרמרקט ומתפללת שכרטיס האשראי שלה יעבור. במדורי הכלכלה היא רואה את השקל מתחזק, את הבורסה פורחת, ב"מעריב עסקים" היא קוראת שלמרות הורדה כפולה של דירוג האשראי המשק הישראלי חזק ואיתן.
בשבוע שעבר התייחסנו לפרדוקס הזה בהרחבה: המשק חזק, אבל משק הבית חלש; הצמיחה המרשימה לא מגיעה אל חשבון העובר־ושב, להפך: יוקר המחיה רק מאמיר. אפילו הוצאות פשוטות הפכו לכבדות, שלא לדבר על חלומות כמו לעזור לילדים לרכוש דירות - לזה כבר צריך מיליונים!
הבן של ביבי
את התשובות אפשר לחפש תחילה מתחת לפנס. למעשה אחת מהן מנינו כבר כמעט מבלי להרגיש: הוצאות הביטחון שלנו כבדות. הן תמיד היו כאלה, ותפחו מאוד בגלל המלחמה.
ייאמר מיד: יש סיבה טובה מאוד להוצאות הביטחון האדירות שלנו, מהצורך להתחרות על שירותי כוח אדם איכותי ועד לפיתוח של טכנולוגיות פורצות דרך. הבעיה היא שחלק גדול מהכסף מתבזבז בדרך בשל אי־השקיפות המובנית במערכת. אני, האזרח הקטן (אם לא מחשיבים את היקף המותניים, כמובן), לא מוכרח לדעת על מה צה"ל מוציא את הצ'ק הנדיב שאני רושם לו מדי שנה, אבל שלאיש לא יהיה פיקוח ממשי על אופן ניתובו? וכשאין פיקוח, יש קומבינות. המון קומבינות.
עוד מטבע שמונח מתחת לפנס הוא התקציבים לאוכלוסיות שלא משולבות מספיק בחיים הכלכליים במדינת ישראל. בשם המפורש יותר: חרדים. רשמית נמצא שיותר ממחצית מהגברים החרדים עובדים לפרנסתם. אלא שהנתון הזה מכסה על לא מעט משרות בשירות הציבורי, בעיקר בתחומי ההוראה ומוסדות הקהילה, שמהוות אולי מקור פרנסה חשוב לעסוקים בהן, אבל לא מייצרות כסף לרווחתה של מדינת ישראל, אלא להפך: מגבירות את הנטל על הקופה הציבורית לצרכים סקטוריאליים.
אי־השוויון בנטל הוא האצבע בעין של הציבור המשרת והעובד, אבל התמיכה מהקופה הציבורית במוסדות חינוך שמייצרים בוגרים שלא ידעו מילה אחת באנגלית או נוסחה פשוטה באלגברה, מסוכנת הרבה יותר.
אלה הם כמובן החשודים הרגילים: מערכת הביטחון ואלה שהם לא חלק ממנה מטעמים אידיאולוגיים, אבל רק השבוע נחשפנו להוצאה ציבורית נוספת, שיש לכלל המערכת הפוליטית אינטרס להרחיק מעין הציבור: תעשיית הג'ובים המטורפת שמחלקים הפוליטיקאים בינם לבין עצמם.
אין עתיד
לו היו הדברים נעצרים כאן, בהזנחה של המערכת הציבורית כדי לממן שחיתות ובטלה, מילא. הבעיה היא שדרך הפעולה הנלוזה שמעלימה את כספי הציבור ומנתבת אותם לערוצים מפוקפקים מייצרת אסונות קטנים, שעלולים לתפוח עד כדי איום קיומי.
רק בשבוע שעבר ראינו מאות אלפי גברים חרדים, שלפחות 50% מהם אינם עובדים ושרק אלפים בודדים מהם משרתים בסדיר או במילואים, עולים להפגין בירושלים (בצהריים, אלא מה - קל להפגין בצהריים כשלא צריך לעבוד).
זה צורם בעין ומכביד על הכיס, אבל יותר מהכל זה מסוכן לטווח הארוך: מילא שלא יתגייסו, אבל שיהיו תלויים כאבן רחיים על צוואר משלם המיסים? ומה עם העובדה שאיש מהם לא יהיה יזם הייטק, מהנדס אלקטרוניקה בתעשייה הצבאית, רופא בבית החולים או עובד סוציאלי?
אלוהים או הטבע - יבחר כל איש על פי אמונתו – נתנו לנו ברוב חסדם מתנה כפי שניתנה להולנדיים, שבזבזו אותה, כפי שהעניקו לנורווגים, שנהגו בה בתבונה רבה יותר, ואנחנו, מרוב טמטום, שחיתות ואינטרסים פוליטיים צרים שאין להם מאום עם עתיד ישראל – בזבזנו אותה. המחלה אולי הולנדית, אבל הסימפטומים המסוכנים שלה הם ישראלים לגמרי. ואין רופא.
התרעות פיקוד העורף