בתולדות העמים, ודאי בתולדות עמנו, היו מקרים שבהם חברי צוות קרבי שמרו בסוד, במשך שנים, מעשה בלתי תקין של אחד מהם, כי כך היה נכון וראוי בעיניהם לעשות. מה, בגלל איזו שטות שחברם עשה, הם יסבכו אותו? הרי הוא הציל אותם פעם כשהסתער על מחבל שעמד לזרוק עליהם רימון!
נפנה קודם לעצם ההדלפה, שבעיני שמונת הקצינים המשפטנים היא עניין קל לעומת השקר של הפצ"רית, לפחות מבחינה ערכית. כי הרי איזו בעיה מוסרית יש באותה הדלפה, כשהדלפות על ידי פרקליטים הפכו למעשה שבשגרה? הן אומנם מנוגדות לחוק, אבל כשאין כמעט סיכוי שהמדליף יתגלה, החוק ממילא חסר ערך. לא רק חסר ערך, אלא גם חסר תוקף. וההוכחה לכך: הנאמנים העליונים על החוק דואגים לזה שהמדליף לא יתגלה.
תאמרו: איך זה ייתכן? הרי יש חוק האוסר את ההדלפות הללו הגורמות לעינוי דין ולפגיעה חמורה בזכויות הפרט, והוא אף קובע עליהן עונש מאסר. אלא שזהו חוק שהכנסת חוקקה, וכידוע - חוק שקבעו המחוקקים מהווה במקרה הטוב המלצה, ומכל מקום - אין לו התוקף שיש ל"חוקים" שהשופטים ממציאים עבור העם בפסיקותיהם.
ריקבון בחסות הפרקליטות
נחזור אל השאלה הקשה יותר, זו של השקר של הפצ"רית לבית המשפט העליון. כאמור, הרשו לי להטיל ספק רב בכך ששמונת המופלאים הרגישו חובה חברית כלפי הפצ"רית, כמו שמרגישים לוחמי צוות כלפי אחד מחבריהם שמעד, ועל כן לא חשפו את מעשיה.
סביר יותר הוא ההסבר שהם לא רצו לסבך את עצמם אישית בעניין ההדלפה, ומשום כך שתקו. אלא שהסבר זה אינו מלא – כי אחרי ככלות הכל, מדובר בשמונה אנשים, לא באחד או שניים. האם לא נמצא ביניהם מישהו שלא שם את עקרון אמירת אמת בשבועה לבית משפט, שלא לדבר כשמדובר בבג"ץ, מעל לטובתו האישית?
סבירה יותר היא ההנחה שכל אחד מן השמונה, יהיו שיקוליו האישיים אשר יהיו, היה חדור תחושת שליחות עליונה כלוחם במלחמה ברוע וברשע, ושתחושת שליחות זו היא שעמדה לנגד עיניו וגברה על הכל, כולל על עדות השקר לבג"ץ.
כי אילו היה נחשף לציבור שראש המערכת שיקרה בשבועה לבית המשפט העליון, היה הדבר מטיל צל כבד על החקירה נגד "פושעי" כוח 100 ופוגע פגיעה אנושה במאבקם החשוב והנכון של הטובים – פגיעה שאכן קרתה בפועל. שכן אצל מגיני האור מפני כוחות השחור, המטרה מקדשת את האמצעים.
כי אותו עיקרון של "המטרה מקדשת את האמצעים" הוא סוד העניין. כך היה אצל התנועות הפוליטיות האפלות בהיסטוריה, שכולן, בלי יוצא מן הכלל, חשבו את עצמן למביאות מזור וצדק לאנושות. התנועה האפלה שלנו, מייצור מקומי, שמעשיה מעידים על ריקבון עמוק, אינה מוגבלת רק לפרקליטות הצבאית.
ככל שנמשך המשפט של ראש הממשלה, אנו מגלים מדי יום שעבירות חוקרי המשטרה, שנעשות בחסות הפרקליטות, הן דבר שבשגרה; שהטמנת רוגלות ומעקב בלתי חוקי אחר אזרחים ופוליטיקאים נעשים באלפי מקרים; שאנשי השב"כ עוצרים אזרחים גם ללא שעברו עבירה, כי הם לא באים להם בטוב; ועוד.
הכל, כמובן, נעשה למען מטרה פוליטית ומוסרית נכונה וצודקת. כלומר, אותה מטרה אולי אינה צודקת בעיניו של הציבור בישראל, אבל זה לא חשוב. העיקר שבעיני המופלאים שלנו היא צודקת, כי זה מה שקובע.
התרעות פיקוד העורף