שיא הקריירה שלו היה כמובן כהונתו כנשיא השישי של מדינת ישראל. כשגריר באו"ם השאיר הרצוג את רישומו בהיקף שבכירים מעטים יכולים להתחרות איתו. ביום שני הקרוב, 10 בנובמבר, ימלאו 50 שנה, יובל שנים, להופעה ולנאום של השגריר חיים הרצוג באולם מליאת האו"ם. נאום שכבר בזמנו נחשב לאירוע היסטורי, ומאז הוכח מעשית והתעצם, כשמבחינת ישראל הפך לנס אזהרה, וליתר דיוק - לשוט דיפלומטי, נגד הארגון העולמי ונגד אויבי ישראל בזירה העולמית.
ב־10 בנובמבר 1975 התקבלה באו"ם ואושרה ההחלטה 3379, שידועה בשמה המקוצר "ציונות־גזענות". העצרת קבעה ש"הציונות היא צורה של גזענות ואפליה גזעית". בעד ההחלטה הצביעו 72 מדינות. 35 הצביעו נגד, 32 נמנעו. יוזמות ההחלטה, שגילו פעילות מיוחדת לקידום והבטחת אישורה, היו ברית המועצות ומדינות הליגה הערבית. החכם מכל אדם כבר קבע ופסק שאין חדש תחת השמש.
זרעי הצונאמי של תקריות אנטישמיות, של אלימות ושל דרדור ישראל כשק חבטות, שאנו עדים להם כיום, נטמנו בשנות ה־60 של המאה ה־20, והיו בעצם הרקע בזירה הבינלאומית שאִפשר את ההחלטה שהשוותה בין ציונות לגזענות.
שליטי הקרמלין, שהיו ספקי הנשק של מצרים וסוריה, זעמו על ניצחונה של ישראל במלחמת ששת הימים – זעם שהתלהט בעקבות הישגיה של ישראל במלחמת יום הכיפורים. ההחלטה "ציונות־גזענות" הייתה ביטוי לשנאה לישראל שברית המועצות הובילה והזינה בעולם.
מה ששליטי הקרמלין וארצות הליגה הערבית לא הביאו בחשבון, היה נוכחותו של חיים הרצוג כשגריר ישראל באו"ם. הוא לא הצליח למנוע את אישור ההחלטה. הרוב האוטומטי המבטיח מראש רוב לכל החלטה נגד ישראל כבר שלט בארגון העולמי. אבל לרוב המשוקץ והמובנה הזה באו"ם היה אז אויב מר, מורד, מתפרץ ומתקומם - דיפלומט מבריק, משכיל, שמוצאו כיליד אירלנד העניק לו אנגלית מעולה.
חיים הרצוג עלה לדוכן אולם מליאת האו"ם והגיב על ההחלטה "ציונות־גזענות" – תגובה הצהרתית שלוותה במעשה חריג ביותר בתולדות הארגון, אשר גם שמה ללעג ולקלס את ההחלטה וגם הצמידה לארגון העולמי תדמית מפוקפקת, שהייתה בעצם התרעה נבואתית על מצב השפל וחסר האונים שהארגון העולמי מתמודד איתו היום בלי הצלחה.
"עבורנו, העם היהודי", הכריז הרצוג, "אין זו אלא פיסת נייר, ואנו נתייחס אליה כאל כזאת". כהוכחה מיידית לכך שהוא אכן מתכוון לדבריו, עמד הרצוג וקרע לגזרים את נייר המסמך של ההחלטה. הוא הזכיר לנציגי המדינות באולם שההחלטה הבזויה אושרה בדיוק ביום שבו מלאו 37 שנים לליל הבדולח בגרמניה הנאצית, שבו נהרסו בתי כנסת ומוסדות יהודיים תחת שלטון הנאצים. "אכן הולם הוא, אדוני הנשיא, שארגון האומות המאוחדות, שהחל דרכו כברית אנטי־נאצית, ימצא עצמו, 37 שנים מאוחר יותר, הולך והופך למרכז האנטישמיות בעולם.
"היטלר היה מרגיש כמו בבית במספר הזדמנויות במשך השנה שעברה, אם היה מקשיב לדיונים בפורום הזה, ומעל לכל - לדיון על הציונות". במהלך נאומו הבהיר הרצוג כי "עצוב מאוד לחשוב לאיזו רמה נגרר האו"ם, אם מוטל עלינו היום לעמוד מול התקפה על הציונות. התקפה זו נותנת תוקף לא רק להתקפה אנטי־ישראלית מהסוג המכוער ביותר, אלא גם להתקפה על היהדות – אחת הדתות העתיקות והמבוססות ביותר בעולם, דת שנתנה לעולם את ערכי האנוש של התנ"ך. האם אין זה טרגי לחשוב שאנו כאן, באסיפה בשנת 1975, הוגים התקפה גסה על דת אדירה ומבוססת זו?".
"רוחם של נביאי ישראל"
נאומו של הרצוג היה ארוך. נאום היסטורי במלוא מובן המונח. נאום שהיה כקורס מזורז לנציגי המדינות החברות באו"ם - לתולדות העם היהודי, למשמעותה של היהדות ולמרכזיות ערכיה. נאום שכעבור 50 שנה לא קהתה משמעותו ולא נס לקחו. יותר מזה: כל פסקה, כל קטע, כל משפט – הוכחו כנכונים, אקטואליים וממשיים כמו לפני 50 שנה.
"עצוב מאוד לראות באולם הזה קבוצות של אומות, שרבות מהן שחררו עצמן זה לא מכבר משלטון קולוניאלי, כשהן שמות ללעג את אחת מתנועות השחרור האציליות ביותר במאה הזו, תנועה שלא רק שנתנה דוגמה של עידוד ונחישות הדעת לעמים הנאבקים לעצמאות, אלא אף עזרה בצורה מעשית לעצמאותם או מיד לאחריה... הראו לי חברה דמוקרטית פלורליסטית בעולם כולו שבה, למרות כל הבעיות הקשות, יהודים וערבים חיים יחדיו בדרגה כזו של הרמוניה... חברה שבה אפילו תנועות המתנגדות למטרותינו הלאומיות מיוצגות בכנסת".
השגריר תיאר באריכות, באופן מנומק ומפורט, את אופייה הדמוקרטי, השוויוני והחופשי של ישראל. "מדינה שהראתה לעולם דוגמה של שוויון חברתי ודמוקרטיה פתוחה - מזוהה בהצעת החלטה זו עם תפיסות פוליטיות משוקצות".
בהמשך נאומו, הרצוג השגריר הטיף מוסר לארצות החברות ולאופן תפקודו והתנהלותו של הארגון העולמי. "הנושא העומד לדיון בפני אסיפה זו אינו ישראל ואף לא הציונות. הנושא הוא גורלו של ארגון זה. ארגון שמקימיו ראו את רוחם של נביאי ישראל מול עיניהם, ושנולד מתוך ברית אנטי־נאצית אחרי הטרגדיה של מלחמת העולם השנייה – התנוון לגמרי. המדינות שיצרו את הרוב הן, כמעט ללא יוצא מהכלל, מדינות הידועות בדיכוי הגזעני שלהן, בכל צורה וגוון העולים על הדעת".
השגריר הרצוג לא הרפה. "כשאני עומד לפניכם, שבים לזיכרוני הרגעים האדירים של ההיסטוריה היהודית. עמי עומד נחות במספר, בפעם המי יודע כמה, כקורבן של שנאה, בערות ורוע. כשאני מביט לאחור על רגעים אדירים אלו, אני נזכר בגדולתה של אומה שיש לי הכבוד לייצגה בפורום זה".
את נאומו סיים: "לא כמתחנן עומד אני לפניכם. הצביעו כפי שהמצפון המוסרי מכתיב לכם. זכרו שהנושא אינו ישראל ואף לא הציונות. הנושא הוא המשך קיומו של ארגון זה, שנגרר על ידי קואליציה של עריצים וגזענים לדרגה הנמוכה ביותר של חוסר אמון".
ההחלטה "ציונות־גזענות" בוטלה. בדצמבר 1991 קיבלה העצרת הכללית של האו"ם החלטה מנוגדת (4686), שבה היא מודיעה כי היא חוזרת בה מן ההשוואה. ההשוואה, שמלכתחילה הייתה הזויה ומרושעת, בוטלה. הנאום - תגובת חיים הרצוג כשגריר ישראל באו"ם - מהדהד כיום כאקטואלי ומשמעותי, בדיוק כפי שהיה לפני 50 שנה.
התרעות פיקוד העורף