הסרט "במשמרת שלי", ששודר השבוע בקשת 12, הוא מסמך מטלטל. כרמי גילון, מי שהיה ראש השב"כ ב־4 בנובמבר 1995, היום שבו נרצח יצחק רבין ז"ל, נחשף לגמרי מול המצלמות באופן מדהים - ברמה ששום מפקד ארגון ביטחון בישראל לא נחשף כך לפניו. 30 שנה הוא לא הגיע לכיכר מלכי ישראל, היום כיכר רבין, עד לצילומים. הוא פגש בשי, אחד משני המאבטחים שאבטחו את רבין בעצרת ההיא, גם כן בפעם הראשונה. השאלה שלו: "איך יגאל עמיר הצליח לירות את הכדור השני?" נותרה ללא תשובה. רק סימני שאלה, הרבה סימנים.
כרמי גילון כיהן בתפקיד שבעה חודשים בלבד. הוא התחיל את דרכו בארגון כמאבטח, והיה גם קב"ט ועסק באבטחת אישים בעשר השנים הראשונות בשב"כ. הוא באמת מבין באבטחה, אבל הוא לא בנה את השיטה בארגון. גילון הקים גם את החטיבה היהודית בשב"כ, בהתחלה כמחלקה בארגון. גם בזה הוא רכש ידע ומוניטין, שכלל גם את פירוק המחתרת היהודית. בעת הרצח הוא היה במשימה בפריז, וחזר לארץ רק לפנות בוקר יום ראשון.
הרצח והאובדן טלטלו אותו לגמרי. הוא הפך למדוכא ואובדני, ולא התאושש והחלים עד היום. הוא עדיין מטופל בנוגדי דיכאון, 30 שנה אחרי. אבל הוא לקח אחריות על המחדל מיידית, וביקש משמעון פרס, אז מ"מ ראש הממשלה, להתפטר מיד. פרס התנגד.
לרצח רבין קדמה הסתה של הימין הפסיכי, המשיחי, פלג בעם היהודי שלא רואה בעיניים, שהטיף לסיכול ממוקד של ראש ממשלה מכהן, בגלל הסכמי אוסלו. אבי האומה מקפיד כבר 30 שנה למזער את חלקו בהסתה שקדמה לרצח רבין. לכרמי גילון הוא לא יכול לשקר. השניים נפגשו, גילון הציג בפניו את תמונת המצב וביקש ממנו להרגיע, אחרי האירועים בכיכר ציון וברעננה. אבי האומה הבטיח, הוא תמיד מבטיח. אבל ההסתה נמשכה, וזה נגמר בגופה.
אבי האומה מעולם לא לקח אחריות על מחדל כלשהו, בכל שנותיו בפוליטיקה דרעק, והוא מקפיד על כך 30 שנה. אחרי שום אסון הוא לא אמר: אני אחראי. אסון הכרמל, אסון מירון וכמובן המחדל הגדול בהיסטוריה של המדינה - 7 באוקטובר 2023.
גילון צעיר מאבי האומה בשלושה חודשים. בעוד כחודשיים הוא יהיה בן 76. הוא אדם חולה, סרטן ריאות מקנן בו כבר שנה. הוא מתנסח כאדם שיודע שסופו קרב. בכל מילה שדיבר בסרט בריאיון לאמנון רבי, האמת שלו משכנעת, דוקרת ופוצעת. האמת שלו לא מותירה מקום לדמיון. הכל מתועד, הכל היה.
רצח רבין שיבש את כרמי גילון, אבל אבי האומה עולה כפורח מאז. אם לרגע חשבנו אז שהגענו לשיא הכאוס, כרגיל טעינו. אנחנו בעיצומה של הפיכה משטרית איומה, השמדת ערך כוללת בכל תחום בחיינו כאן. כי לאבי האומה אין גבולות, מעולם לא היו. בשביל שלטון הוא מוכן להקריב את כולנו, לדעתי כמובן, ולא משנה מה יהיה המחיר. הוא לא משלם אותו. אנחנו, הציבור, דווקא כן משלמים, תמיד, אבל זה לא מעניין אותו, כי כך היה וכך יהיה.
אין דמוקרטיות בעולם שבהן באבא־בובות ישישים מעורבים בקביעת הסד"כ של צבא המדינה. זה קורה כמובן באיראן, שהיא דיקטטורה תיאוקרטית. אבל אנחנו הרי מסתלבטים על איראן, אומרים שהיא פרימיטיבית. ומה אנחנו, העם הפגום? פרימיטיביים בדיוק כמו איראן. כל באבא־בובה אצלנו מכתיב לשלטון את כמות החיילים שהוא מתיר לגייס מתוך צאן מרעיתו. דגש על צאן, כי החסידים והמעריצים הולכים אחרי הבאבא־בובה, כאילו היו עדר כבשים.
אבל זה עניינם. מה אנחנו, החילונים - המתנגדים לשיטת העדר בחסות התוירה של העדר, ויש לנו הרבה עדרים עם רועים ועדר – עושים כדי למנוע את התועבה הזו? כלום ושום דבר. אז אם יהיה חוק גיוס, ויתגייסו כ־4,000 חניוקים, ברובם הגדול והמוחלט לתפקידים של פרזיטים על המערכת, במה זה ישנה את הדרישות המקצועיות בצה"ל?
את אבי האומה זה לא מעניין, צריך שלטון. ולכן כל ערימת הדגנרטים שהוא מפעיל מוכנה להרוס כל מה שזז, רק כדי להישאר בשלטון - גם להרוס את צה"ל. והשקר החמור ביותר – לקרוא לחרדים ציונים. אין בהם אפילו טיפה של ציונות, טיפה של הקרבה למען המדינה, למען כלל הציבור – יש בהם רק "חאפ דה געלט" (לחטוף את הכסף), וזהו.
כל החארטה המילולית, שלפיה לימוד תורה מציל את העם היהודי, זו הונאה לשמה, כל עוד לא הוכח אחרת. והכרוניקה העצובה בשורת אסונות, ביטחוניים ואזרחיים, קובעת שזו הונאה מלא־מלא־מלא. בדיוק כמו ש"הדרייברים" אצל החניוקים מצילים את התחבורה הציבורית. כי הרי ידוע ששחיתות וכסף שחור תמיד הצילו אותנו מכל רע. מה, לא ככה?
הסיפור של הפצ"רית יפעת תומר־ירושלמי הגיע לערימת הדגנרטים כמו מן מהשמיים. יש קרנבל ופסטיבל. חופי הים בצפון תל אביב ובהרצליה מלאים בצוללנים שאמורים למצוא את הסלולרי שלה, כאילו איזה באבא־בובה שלח את מאמיניו למים בפסק הלכה קדוש. אפילו דג ענק היה שם, והייתי משוכנע לרגע שזה הלווייתן של יונה הנביא, שמחפש את הדרך לחוף, כדי להקיא את הסלולרי.
האם יש ראיות מוצקות לכך שהטלפון הושלך לים? האם לפצ"רית לא היה מספיק זמן, לפני שכתבה את מכתב ההתפטרות שלה מהתפקיד, להשמיד כל ראיה מפלילה מהמכשיר? האם אדם במעמדה המקצועי לא שקל אפשרות שהלבלר לענייני ביטחון ישראל כ"ץ ידרוש מהרמטכ"ל לשגר את הקומנדו הימי לשני החופים, כדי לאתר את המכשיר שלה, כאילו מדובר בפצצת אטום שמחכה להתפוצץ בכל רגע? אם היא לא שקלה, גם בתוך התקף פסיכוטי, לכאורה כמובן, אני מאוד אתאכזב מהפינגווינה הזו.
אני משוכנע שזמן היה לה. מדובר בפרקליטה מיומנת, שכמפקדת בכירה מאוד קיבלה מאות החלטות קשות, עתירת ניסיון בניהול ופיקוח על חקירות רגישות, שמכירה את הכלל: אם יש ספק, אין ספק. משמידים כל מה שזז.
נכון, יפעת תומר־ירושלמי נמצאת במצוקה אמיתית. אין לי את הכלים המקצועיים לנתח את רמת המצוקה שהניעה אותה להיעלם לכמה שעות. ברור לפי הנתונים שהיא אינה במצב שגרתי, אבל היא ופרקליטה עו"ד דורי קלגסבלד מנהלים את האירוע בדרך שמפחיתה את הפגיעה במעמדה. היא לא נאזקה בעת מעצרה והבאתה להארכת מעצר, ניתן לה להימנע מהגעה לבית המשפט בדיון הארכת מעצר, והיא צפתה בדיון באמצעות וידיאו. ונכון לעכשיו - הכפופים לה בהיררכיה עדיין לא מספרים יותר מדי סיפורי אימה על הליך קבלת החלטות בפרקליטות הצבאית.
אין ספק שההתרסקות קשה לה. בגיל 51, אחרי ארבע שנים כפצ"רית, העתיד נראה היה נפלא. ג'וב משפטי בכיר באזרחות, או תפקיד בכיר ומפנק במגזר הציבורי, העסקי, או בשניהם. כעת היא תחכה להעמדה לדין, אין ספק שתורשע בחלק מהאישומים, ואולי אף תרצה עונש מאסר.
האלופה תומר־ירושלמי ניהלה את פרשיית ההדלפה (שהיא כעת החשד הנמוך ביותר במדרג העבירות) באופן שמזכיר קודים של ארגון פשע בכיר, ולא של פרקליטות צבאית. אין ספק קל שתחת פיקודה כל הסגל הבכיר של הפרקליטות הסריח את המושג דין צדק, אבל קידש את המושג "אנחנו מעל הכל", אז אנחנו צודקים. ולמה עשינו את זה? כי אנחנו יכולים. והמציאות הזו היא הראיה החמורה והמדאיגה מכולן.
אבל ערימת הדגנרטים בגועליצייה ממנפת את האירוע לממדים פסיכיים. יפעת תומר־ירושלמי לא מעניינת אותם, אותה כבר יש מאחורי הסורגים, היא כבר לא תפריע לאף אחד. מצד שני, היא יודעת יותר מדי על הממשק בין פוליטיקה דרעק מסואבת ופושעת לבין הדרג הביטחוני. הפוליטיקה דרעק לא מעוניינת במשפט ראווה שבו היא תשפוך את האשפה בכל דיון משפטי.
הדגנרציה רוצה רק את ראשה של היועמ"שית גלי בהרב מיארה, אבל מהר, עוד לפני הדיון על פיצול סמכויותיה. אם ליפעת יש מידע מפליל על גלי והיא מוכנה לשתף אותו עם הפוליטיקה דרעק, היא לא תרצה עונש מאסר בפועל, אפילו לא יממה. עו"ד קלגסבלד יודע לעבוד עם חומרים כאלה. את השלטון הוא מכיר היטב, הוא עובד איתו כבר עשרות שנים.
המשפט נגד הסוהרים בשדה תימן בקשיים מהותיים, כי אין את עד התביעה העיקרי. הוא אינו מכוח נוח'בה, אלא מחבל שהיה בלש ושוטר במחלק הסמים בעזה. אבל הוא שוחרר בעסקת האסירים. הרבה פינגווינים טוענים שיש מספיק ראיות להרשעה, אבל יש ביניהם גם פינגווינים שאחרי כל מעצר של לקוחותיהם השונים הם אומרים למצלמה: "מרשי חף מפשע, המשטרה תופרת לו תיק". אני לא מאמין לעדה הזו של הפינגווינים.
אבל משעשע אותי לשמוע על צבי סוכות מאגם הדרעק. סוכות, דגנרט שהחוק בשבילו תמיד היה המלצה בלתי מחייבת, מבקש לבטל חקירה שלו במשטרה, אחרי שפרץ לבית המעצר בשדה תימן עם עוד דגנרטים מאגם הדרעק, בעקבות מעצרם של בכירים בפרקליטות הצבאית. מה קשורה מחט לתחת? עברת עבירה, לא לכאורה, כל הציבור ראה אותך ואת שותפיך לפריצה. אז על מה אתה מלין בדיוק? מי הנחה אותך לבקש את ביטול החקירה בעניינך: באבא־בובות או אלוקים שלך?
אבל אם תבוטל החקירה של דיירי אגם הדרעק שפרצו לשדה תימן, וחלקם תמכו בפריצה לכלא בית ליד, זו עוד ראיה לכך שתם כאן הטקס. כמו החובה שחלה על הרשעת בכירי הפרקליטות הצבאית, היא חלה גם על דיירי אגם הדרעק. כי אחרי הרשעה פלילית, לא נראה אותם יותר באגם הדרעק. אבל אני צופה איזו עסקת טיעון מסריחה, שתסתמך על הראיס שלהם אמיר אוחנה: "אחריות - אין פירושה אשמה". אולי זו תהיה טענתה של האלופה יפעת תומר־ירושלמי.
השבוע הזה הסריח יופי. היה הכל מכל, כולם יודעים הכל, כולם מרמים את כולם, וכולם שוכחים את האמירה: "למה הדג נמצא בצלחת? כי הוא פתח את הפה". ובמגיפת הדגנרציה כולם פותחים את הפה ושוכחים את הקרס של החכה. אז הנה כמה בונבונים יפים לשבת. ללא תוספת סוכר, כי הייתם מקיאים מהמתיקות, אבל עדיין בונובונים.
יש איזה ארגון שלא שמעתי עליו לפני שפרץ לתודעה בשם: הפורום לישראל ירוקה. הארגון פנה ליפעת תומר־ירושלמי, מפני שפשעה, לטענת המנכ"ל ארז כליף, לגבי ימבה חוקים סביבתיים, ובהם זיהום הים, בעת שהשליכה את הסלולרי שלה למים. אני רק שתי שאלות, שנכונות לאתמול: מה הראיה של הפורום הנכבד להימצאותו של הטלפון במי הים, כי גם אני סקרן לדעת; מה הראיה של הפורום הנכבד, שלפיה תומר־ירושלמי השליכה לים את הטלפון המדובר? הפורום כל כך מדעי, שחבריו שללו כל אפשרות שאולי המכשיר מאופסן בכספת שיש בה המתכות הנדרשות למניעת פיזור ליתיום בים? ואולי היא ניתקה את הסוללה מהמכשיר, אפעס? אולי?
טלי גוטליב, אישה, דגנרט שמלאה בטראש־טוק, מותחת את גבולות החסינות הבזויה שניתנת לדייר/ת באגם הדרעק. "יש יחסי שוחד אמיתיים בין הפצ"רית ליועמ"שית. עובדה שלא הוגש כתב אישום נגד בנה של בהרב מיארה, שגנב (לכאורה - ר"ק) ציוד צבאי. גם רונן בר מעורב בזה. אם ליועמ"שית היו ידיים נקיות, היא הייתה יוצאת לנבצרות".
יונתן אוריך, מאכער מיומן שעבד בשביל מדינת אויב, גם השמיד ראיות מהסלולריים שלו ומהמחשבים שלו, אחרי מעצרו של אלי פלדשטיין, זה שאבי האומה הכחיש שהוא עובד אצלו. אבל ליונתן מותר, הוא חביבו של אבי האומה, הוא עובד בשביל העם היהודי. ואם הוא מייצר געלט־קוידש מהמלאכה הזו, בלי ליידע את מעסיקיו ואת מלמ"ב והשב"כ, מותר לו, כפי שמותר לו ללבוש מדים מתי שבא לו
מבקר המדינ'ע קובע שאבי האומה וסמוצ'קנע גרנד־מייזר כשלו בניהול הכלכלי של המדינ'ע, תוך הפקרת תושבי קווי העימות. זה כבר אטריות קרות, אבל חשוב לשנן לקראת הבחירות הקרובות, כאשר שניהם ישקרו בלהט כמה הם טובים לאנושות.
ישראל כ"ץ מינה פצ"ר לבד, בלי רמטכ"ל. האיש כל חייו היה לבלר פוליטי, משרתם של אדונים. אז אין להתפלא שהוא משחית את הצבא. המשטרה עצרה שני פעילי מחאה שהפגינו ליד ביתו של עמיחי שיקלי, זה שבגד בנפתלי הגבר, למי ששכח, והיום הוא שר בליכוד. במקביל הייתה הפגנה מול ביתה של היועמ"שית גלי בהרב מיארה. לא נרשמו מעצרים. למה? זו שאלה שמובילה אותנו לשאלה חשובה: מדוע הכלב מלקק את אשכיו? כי הוא יכול.
ועדת החוקה אישרה איזה חאווה קטנה לחניוקים: בתי דין רבניים ידונו גם בענייני מזונות. אויש, כמה אגרות ועמלות מבוררויות, והקטנת מעמד האישה כי זה דין של התוירה, אלוהים ישמור. אבל לחניוקים זה לא מספיק, הם רוצים עודדדדד, הרבה עודדדדדד. יעקב אשר, חניוק מאגם הדרעק, הגיב: "כלל סמכויות הגט והמזונות חייבות להיות בבית דין רבני, לא בערכאה משפטית מקבילה. אם יש פיצול סמכויות, כולם סובלים מכך". הוא צודק, כי חילונים מתעבים את הערכאות הרבניות, כי הם סובלים מכך.
השבוע התפוצצה פרשת השחיתות הציבורית הגדולה ביותר בשנותיה של ישראלה בת ה־78, שבעקבות הדגנרציה מטפחת גם רגרסיה לדמנציה. יש מעצרים של הבכירים ביותר, אבל ה"ג'וס" עדיין לא מותר לפרסום. ה"ג'וס" והטינופת הציבורית בהסתדרות, שפעם הייתה המבצר של מפא"י המושחתת והיום היא נשלטת בידי הימין, שהפך את השחיתות לא רק לאומנות אלא לדרך חיים – תפרנס את הטיפשורת שנים. כי אימפריות קורסות לאט, כך כתב דן תורן ז"ל.
יהיו מאות אם לא אלפי נחקרים, טונות של ראיות, לפחות שישה־שבעה עדי מדינ'ע, כי לפשוע ולמכור את השותפים לפשע זה הדיבר ה־11 ביהדות. לא סתם אנחנו עם פגום, יש ראיות חזקות לפגמים. אז ניתן זמן לזמן. עוד מעט קט הזרם של הסחלה ישטוף את כולנו.
שלשום כיפוש ציינה יומולדת. היא אחד מהמאורות בחיי, יחד עם שלושת ילדיי, משפחתי וחבריי. אבל בלעדיה אני כלום, והיא יודעת את זה - כי היא כובשת יעדים מבוצרים, אבל בעדינות, בחיוך.
כיפוש נולדה ביום הזיכרון לאחותי איריס ז"ל, ב־5 בנובמבר, שזה יום הולדתם של יהיר לפיד וגם של אם האומה. אז רשומים לי שלושה אסונות ביום הזה, ואושר אחד גדול, שכיפוש היא רעייתי. אז בריאות ובשורות טובות, כפרע. אין עלייך, הספירה אחרייך מתחילה בתשע
התרעות פיקוד העורף