ההכרה בריבונות הלאומית, המשולבת באוטונומיה פנימית לעם הסהראווי, מהווה נקודת מפנה אסטרטגית בעלת השלכות גיאופוליטיות אזוריות ובינלאומיות. מעבר להיותה סוגיה טריטוריאלית, הסהרה הפכה לסמל של אחדות לאומית ולמנוע מרכזי לפיתוח אזורי, צמיחה ואינטגרציה כלכלית בצפון ובמערב אפריקה, תוך גיבוש סדר אזורי חדש וביסוס הזהות הפוליטית, הכלכלית והתרבותית של מרוקו.
ההכרה בסהרה המרוקאית מסמלת את תחילתו של פתרון בר־קיימה לסכסוך המתמשך מאז 1975 עם חזית הפוליסריו – תנועת העצמאות הסהראווית הנתמכת על ידי אלג'יריה ופועלת בחסות איראנית. מהלך זה משתלב במגמה בינלאומית הולכת ומתרחבת, המחזקת את הלגיטימיות של העמדה המרוקאית. ההכרה האמריקאית בריבונות מרוקו בדצמבר 2020, הצטרפותה של ישראל ביולי 2023, ותמיכתן הפומבית של מדינות מובילות כמו ספרד, גרמניה, איחוד האמירויות, קטאר וירדן, משקפות קונצנזוס בינלאומי מתגבש.
בנוסף, פתיחתן של למעלה מ־30 קונסוליות בדאח'לה ובלעיון על ידי מדינות מאפריקה ומאמריקה הלטינית - מחזקת את מעמדה הדיפלומטי של מרוקו ומבססת את תפקידה כגורם מפתח ליציבות האזורית. כל זאת על רקע מיקומה הגיאו־אסטרטגי של הממלכה – בגבול שבין האוקיינוס האטלנטי לים התיכון, וסמוך למצר גיברלטר בקצה הצפון־מערבי של המגרב – במפגש שבין אפריקה, אירופה והעולם הערבי.
מרוקו, יצואנית הפוספט הגולמי המובילה בעולם והיצואנית הרביעית בגודלה של דשנים (12 מיליון טונות בשנת 2023), ממוצבת כשחקנית מרכזית בביטחון התזונתי הגלובלי. שותפותה להסכמי אברהם, יציבותה הפוליטית והמשך צמיחתה הכלכלית – עם תמ"ג של 179.6 מיליארד דולר ותחזית צמיחה של 4.4% בשנת 2025 – מחזקים את מעמדה וחשיבותה הגיאופוליטית בזירה הבינלאומית.
בראייה אסטרגית וכלכלית רחבה, מרוקו והסהרה המערבית מחזיקות כיום ביותר מ־70% מעתודות הפוספט העולמיות שערכן מוערך ב־15 טריליון דולר, לרבות מינרלים קריטיים כמו קובלט, נחושת, עופרת ואבץ. מגזר הכרייה מהווה 10% מהתמ"ג וכ־30% מהיצוא הלאומי, עם היקף של 5.2 מיליארד יורו בשבעת החודשים הראשונים של 2025. בנוסף מרוקו, המחזיקה בכ־35 מיליון טונות של סלע פוספט, שמשמש לייצור ליתיום־ברזל – מרכיב מפתח בסוללות ליתיום – היא היצרנית השנייה בגודלה בעולם, אחרי סין. מאגרים עצומים אלה מעניקים לה יתרון אסטרטגי בשרשרת אספקת הפוספט העולמית, במיוחד נוכח הביקוש הגובר לסוללות ליתיום־יון עבור כלי רכב חשמליים (EV) ומערכות אגירת אנרגיה.
זאת ועוד, מרוקו ממלאת תפקיד קריטי כאמור בביטחון התזונתי העולמי, תוך קידום חקלאות בת־קיימה ברחבי אפריקה, הרחבת השימוש באנרגיה מתחדשת והשקעות בפרויקטים להתפלת מי ים. ההכרה בריבונותה על הסהרה צפויה לתמוך בהרחבת תעשיית הכרייה וייצור הפוספטים שלה – המרוכזת שם ובאזור הרי האטלס – ולהאיץ שיתופי פעולה בינלאומיים בתחומי האנרגיה, החקלאות, התיירות, הטכנולוגיה והתשתיות.
לא בכדי שמרה הממלכה הצפון־אפריקאית על "שקט תעשייתי" במהלך המלחמה ברצועת עזה, חרף גילויי הסולידריות עם הציבור העזתי והפגנות התמיכה הפרו־פלסטיניות. מדיניות זו משקפת את מאמציה לשמר יציבות פנימית ולחזק את מעמדה הבינלאומי. בתוך כך, ישראל, המהווה נדבך חשוב בתפיסת הביטחון הלאומי של הממלכה, עשויה למלא תפקיד משמעותי בעסקת הרכש המרוקאית של 32 מטוסי 35F אמריקאיים, בהיקף של כ־17 מיליארד דולר, כפי שפורסם ב"גלובס". זאת, נוסף לעסקאות נשק וטכנולוגיה ישראליות מתקדמות, הכוללות, בין היתר, אספקת מערכות הגנה אווירית ולוחמה אלקטרונית, לצד הקמת מתקנים להרכבת מל"טים ישראליים בשטח מרוקו.
לצד התמיכה הגוברת בתביעות הריבונות שלה, קיימת סבירות להתלקחות מחודשת של מתיחות עם חזית הפוליסריו. מתיחות זו אף עלולה להחריף את היריבות בין מרוקו לאלג'יריה, להשפיע על מאזן הכוחות האזורי ועל התחרות האסטרטגית בין המעצמות הגלובליות, במיוחד נוכח מאמציהן של ארה"ב וישראל לבלום את השפעתן הגוברת של רוסיה, סין ואיראן באפריקה ובמזה"ת.
בתוך כך, ההתמקדות הדיפלומטית והכלכלית של רבאט באפריקה ובמרחב האטלנטי – כפי שהיא באה לידי ביטוי ב"יוזמה האטלנטית" שהושקה על ידי המלך מוחמד השישי בשנים 2022־2023 – מציבה את הסהרה המרוקאית בלב האסטרטגיה הלאומית. האזור נועד ליצור גשר בין מדינות החוף האטלנטי של אפריקה לבין מדינות אמריקה הלטינית, ולהפוך את הסהרה למוקד סחר ולוגיסטיקה אזורי, המבוסס על פיתוח תשתיות ימיות מתקדמות – ובראשן נמל דאח'לה, המקשר את שוקי מערב אפריקה לאירופה דרך מסדרונות מרוקאיים.
בנוסף, אזור הסהרה צפוי לתרום להקמת מסדרונות כלכליים ואנרגטיים משולבים, ובראשם צינור הגז ניגריה־מרוקו, שנועד לחבר את עתודות הגז של ניגריה ולהובילן ממפרץ גינאה אל שוקי צפון אפריקה ואירופה, דרך 13 מדינות אפריקאיות. מהלכים אלה, המהווים חלק מאסטרטגיית הקישוריות הטרנס־יבשתית של הממלכה, נועדו לקדם את האינטגרציה האפריקאית, לחזק את הביטחון האנרגטי של מדינות האזור, לבסס את מרכז הגז המרוקאי ולמצב את מרוקו כשחקנית מרכזית בשרשראות הערך הגלובליות.
מנקודת מבט כלכלית, ההכרה תאפשר לישראל גישה לעתודות הפוספט העצומות של מרוקו, תוך הרחבת היקף הסחר הבילטרלי. בשנת 2024 הגיע היקף הסחר הכולל בין המדינות ל־236.4 מיליון דולר כאשר היצוא המרוקאי היווה כ־60% מתוכו (141.5 מיליון דולר). חברות ישראליות בתחומי התעשייה, הכרייה, הכימיקלים, הדשנים והחקלאות המתקדמת עשויות להשתלב בפרויקטים לפיתוח משאבים, תוך מימוש המומחיות של ישראל ויתרונה היחסי בטכנולוגיות מים, דשנים וחקלאות מדברית. בנוסף, הצטרפותה של ישראל למיזמים טרנס־יבשתיים – ובראשם פרויקט צינור הגז ניגריה־מרוקו – עשויה לפתוח בפניה דלתות לשווקים חדשים באפריקה, באירופה ובאמריקה הלטינית, ולהניב רווחים אסטרטגיים, כלכליים ואנרגטיים.
עם זאת, לצד ההזדמנויות הללו, ישראל תידרש לאזן בין האינטרסים האסטרטגיים שלה לבין רגישויות ביטחוניות אזוריות, במיוחד בקרב מדינות ערביות ואפריקאיות התומכות בפוליסריו או נוקטות עמדה ניטרלית. ניהול פרגמטי, שקול וזהיר של מדיניות החוץ תוך הצגת שותפותה עם מרוקו וריבונותה על הסהרה המערבית כגורם מייצב ולא כמעורר מחלוקת – יהווה תנאי הכרחי למימוש הפוטנציאל המדיני, הביטחוני והכלכלי הטמון במהלך זה.
התרעות פיקוד העורף