בחירתו של ממדאני היא בלי ספק עניין קשה עבורנו. העיר שבה נמצא הריכוז הגדול ביותר של יהודים מחוץ לישראל תונהג עכשיו בידי שונא ישראל מובהק, תומך מושבע של תנועת BDS. החלק העצוב ביותר בסיפור בחירתו הוא שיהודים הם אלו שהכתירו אותו. שילוב בלתי נתפס של חרדים אנטי־ציונים וחילונים פרוגרסיביים, חסידי אידיאולוגיה סוציאליסטית, שהמשותף להם הוא אדישות מוחלטת לעתידה של מדינת ישראל.
כבר בעתיד הקרוב אנחנו צפויים לספוג כמה חבטות כואבות: ממדאני הבטיח לסלק את הטכניון מהשותפות עם "קורנל" במיזם המצליח של קורנל־טק; הוא כנראה לא יאשר את קיומו של המצעד הישראלי השנתי בתחילת יוני; הוא יעודד הפגנות אנטי־ישראליות בקמפוסים וברחובות; הוא הבטיח לעצור את ראש הממשלה נתניהו אם זה יבקר בעיר.
ככל שממדאני ינסה לממש את הצהרות הבחירות שלו בתחום הכלכלי־חברתי צפוי ממשל טראמפ להשית על העיר קיצוצים נרחבים יותר של תקציבים פדרליים. סביר גם שבמצב זה תושבים רבים מהשכבות הסוציו־אקונומיות הגבוהות יעדיפו להגר מניו יורק, וחברות טכנולוגיה וגופים פיננסיים יעתיקו את פעילותם ממנה. תרחיש שבו ניו יורק מגיעה לבחירות 2028 כשהיא חבוטה ומצולקת יפגע קשות בסיכויי הזרם הפרוגרסיבי לנצח.
ישראל היא שחקן שולי למדי בהצגה הזו, ועם זאת עליה לשחק בתבונה. ראשית, יש להימנע בכל מחיר מהתערבות בסוגיות פנים־אמריקאיות ולשמור על המדיניות שבה נהגנו לאורך רוב שנות קיומנו – שאיפה לקיום יחסים הדוקים עם שתי המפלגות הגדולות. שנית, את אוקסיו קורטז וחבורתה כנראה לא נצליח להפוך לחובבי ציון, אבל עם הזרם המרכזי במפלגה הדמוקרטית אפשר וצריך לדבר.
עלינו לבחור בקפידה את המילים שבהן נשתמש במאבקים הציבוריים שעוד נכונו לנו שם, ולא פחות חשוב, עלינו לבחור נכון את הצעדים שאותם ננקוט להגנת האינטרסים שלנו, כדי לא לשרוף את הגשרים אל הזרם המרכזי במפלגה הדמוקרטית.
התרעות פיקוד העורף