סדרת תקיפות אוויריות נרחבות (בעיקר בספטמבר-אוקטובר 2024) פגעה קשות במפקדות, במחסני טילים ותחמושת ובתשתיות של חיזבאללה, כולל בביירות (רובע הדאחייה) ובמקומות נוספים בלבנון.
• בין הפגיעות המשמעותיות ביותר נמנים חיסולם של בכירי חיזבאללה, כולל מזכ"ל הארגון חסן נסראללה (ב־27 בספטמבר 2024) ומפקדים בכירים נוספים.
• לאחר סדרת התקיפות הקשות וחיסול הצמרת, בכירי מערכת הביטחון הישראלית הצהירו על פגיעה קשה מאוד ביכולות חיזבאללה ועל שינוי מהותי במאזן הכוחות. התפיסה הייתה כי הארגון ספג מכה אנושה.
• כשבועיים לאחר חיסול נסראללה (ובמהלך אוקטובר-נובמבר 2024), יצא צבא הגנה לישראל למבצע קרקעי (תמרון) בדרום לבנון, כחלק מ"חִיצֵי הצפון".
• מטרת התמרון הייתה להרחיק את כוחות רדואן (יחידת העילית של חיזבאללה) מטווח הגבול, להשמיד תשתיות טרור שהוכנו ל"כיבוש הגליל" ולשלוט בשטח באופן זמני.
• במסגרת תמרון זה כוחות צבא ההגנה לישראל נכנסו לשטח לבנון וכבשו בפועל מספר כפרים ושטחים סמוכי גבול (המכונים בצבא הגנה לישראל "השורה הראשונה" ו"השורה השנייה" של הכפרים) והחזיקו בהם עד להסכם הפסקת האש.
לסיכום: התמרון הקרקעי ו"כיבוש" השטחים הסמוכים לגבול על ידי צבא הגנה לישראל התרחשו בסמיכות זמנים (כחודש עד חודשיים) לאחר גל החיסולים והתקיפות האוויריות הגדולות בביירות ובמקומות אחרים, כחלק מאותו מבצע צבאי כולל ("חיצי הצפון"). הפעולה הקרקעית החלה ב-1 באוקטובר 2024 ונמשכה עד להסכם הפסקת האש שנכנס לתוקף ב-27 בנובמבר 2024.
ההסכם נועד להביא להפסקת הלחימה בחזית הצפונית ולאפשר את חזרת התושבים לשני צידי הגבול, תוך התבססות על החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות משנת 2006:
הפסקת אש הדדית:
• חיזבאללה וכל קבוצה חמושה אחרת בלבנון לא יבצעו כל פעולה התקפית נגד ישראל.
• ישראל לא תבצע כל פעולה התקפית נגד מטרות בלבנון (ביבשה, באוויר ובים).
התחייבויות לבנון ופירוז:
• צבא לבנון וכוחות הביטחון הלבנוניים יהיו הקבוצות החמושות היחידות המורשות לפעול בדרום לבנון (מדרום לנהר הליטני).
• ממשלת לבנון תפקח ותשלוט על מכירה, אספקה וייצור נשק בתוך לבנון, כדי למנוע חימוש מחדש של ארגונים לא-מדינתיים.
• לבנון תפרוס כוחות צבא וביטחון לאורך הגבולות ונקודות המעבר, ותפעל לפירוק תשתיות ונשק לא מורשה, החל מאזור דרום הליטני.
• ארצות הברית וצרפת יפעלו לתמיכה בפריסה של כ־10,000 חיילי צבא לבנון בדרום לבנון.
נסיגת כוחות ישראל:
• ישראל תסיג את כוחותיה משטח לבנון (מדרום לקו הכחול) באופן הדרגתי ומדורג, בתיאום עם פריסת צבא לבנון.
• הנסיגה צפויה להתבצע בתוך תקופה של עד 60 ימים ממועד כניסת ההסכם לתוקף (ישראל הודיעה על השארת חמישה מוצבים בשטח לבנון).
מנגנוני פיקוח ואכיפה:
• ההסכם מקיים מנגנון פיקוח משולש משופר ( בראשות אמריקני ובהשתתפות צרפת, בריטניה וגרמניה) כדי לנטר ולאמת את יישום ההתחייבויות.
• ישראל ולבנון ידווחו על כל הפרה אפשרית של ההתחייבויות למנגנון הפיקוח ולכוח יוניפי"ל (כוח שמירת השלום של האומות המאוחדות).
• הזכות להגנה עצמית: שני הצדדים הכירו בזכותם להגנה עצמית בהתאם לחוק הבין-לאומי.
• היעדר פירוק מפורש של חיזבאללה: ההסכם עצמו אינו כולל התחייבות מפורשת של חזבאללה להתפרק מנשקו, אלא התחייבות של ממשלת לבנון לאכוף את החוק והפירוז בדרום המדינה, בהתאם להחלטה 1701.
הסכם הפסקת האש שנחתם בין ישראל ללבנון בנובמבר 2024 נכנס לתוקף במטרה להביא לסיום הלחימה בצפון, אך מאז כניסתו נרשמו הפרות רבות מצד חיזבאללה, לצד כשלים ביישום ההתחייבויות של ממשלת לבנון. ההפרות מתבטאות בעיקר בניסיונות של חיזבאללה להתבסס מחדש בדרום לבנון ובכישלון ממשלת לבנון לממש את סעיפי הפירוז:
1. ניסיונות התבססות וחימוש מחדש
• שיקום תשתיות טרור: חיזבאללה ניסה לשקם את יכולותיו הצבאיות ואתרי ייצור אמצעי הלחימה שנהרסו במלחמה. דווח, לדוגמה, על ניסיון לבנות מחדש אתר תת-קרקעי לייצור אמצעי לחימה ברובע הדאחייה בביירות.
• הסתרת ציוד: הארגון ניסה להסתיר ציוד הנדסי ואמצעי לחימה מאנשי מנגנון הפיקוח המשולש (במעורבות ארצות הברית וצרפת) במהלך ביקורות פתע שנקבעו בעקבות תלונות ישראליות.
• הברחת אמצעי לחימה: ניסיונות של יחידה 4400 (יחידת ההתעצמות של חיזבאללה) להבריח אמצעי לחימה מאיראן דרך סוריה לתוך לבנון, תוך שימוש במעברים ותשתיות אזרחיות.
2. פעולות התקפיות ישירות
• ירי רקטות: התבצעו שיגורי רקטות מלבנון לעבר שטח ישראל, לדוגמה לעבר אזור הר דב, בניגוד מוחלט לסעיף הפסקת האש.
3. נוכחות בדרום לבנון
• חזרה לאזור המפורז: פעילי חיזבאללה ותושבים המזוהים עם הארגון ניסו לחזור לבתיהם ולנקודות בדרום לבנון (מדרום לליטני) באופן שאינו תואם את רוח ההסכם, הקורא לפינוי האזור מכל כוח חמוש שאינו צבא לבנון או כוח יוניפי"ל.
• אי-פירוז והפקרת השטח: לבנון התחייבה לאכוף את החוק ולהבטיח מונופול על הנשק למען המדינה ולפרוס כוח צבאי משמעותי מדרום לליטני כדי לפרז את השטח. בפועל, צבא לבנון מתקשה או נמנע מלהתעמת עם חיזבאללה ולפרקו מנשקו, מה שמותיר את הארגון כישות החמושה הדומיננטית במרחב.
• הדלפת מידע: דווח על הדלפת "סודות" ומידע רגיש מתוך חדר בקרה ביטחוני (המנוהל על ידי ארצות הברית, צרפת וכוח יוניפי"ל) לחיזבאללה, אשר סייעה לארגון להיערך מראש לביקורות.
צבא הגנה לישראל פועל תחת מדיניות מוצהרת של "חופש פעולה" להסרת כל איום, ובמיוחד נגד ניסיונות התעצמות של חיזבאללה, בהתאם להבנה כי הארגון מפר את ההסכם גם כאשר הוא מנסה להתחמש לקראת העתיד.
• תקיפות מניעה וסיכול
• תקיפת תשתיות ומשגרים: צבא הגנה לישראל מגיב לירי רקטות על ידי תקיפת המשגרים והתשתיות מהן בוצע הירי.
• סיכול התעצמות: חיל האוויר ממשיך לתקוף מטרות של חיזבאללה ברחבי לבנון, כולל בעומק השטח (כגון בדאחייה), ובסוריה. התקיפות ממוקדות בתשתיות טרור, אתרי ייצור אמצעי לחימה ומחסני נשק של הארגון, בטענה שאלו מהווים הפרה של ההסכם ואיום מיידי.
• פגיעה בציר ההברחות: תקיפות אוויריות מבוצעות נגד תשתיות ומעברים בגבול לבנון-סוריה ששימשו את יחידה 4400 להעברת אמצעי לחימה.
• עיכוב הנסיגה: צבא הגנה לישראל לא השלים את נסיגתו המלאה מכל חמשת המוצבים בשטח לבנון בתוך 60 הימים המתוכננים, וזאת בשל הפרות ההסכם המתמשכות. ישראל מצהירה כי תישאר במוצבים אלו עד ליישום מלא של ההתחייבויות על ידי לבנון.
• מניעת התקרבות לגבול: צבא הגנה לישראל פועל למנוע מאזרחים ופעילי חיזבאללה להתקרב לאזורים שהוגדרו כאזור חיץ, ובמקרים מסוימים אף ירה לעבר מי שהיווה איום על כוחותיו.
• ישראל מעבירה באופן קבוע הוכחות וראיות של ניסיונות התעצמות והפרות של חיזבאללה לגורמים המתווכים (ארצות הברית וצרפת) ולוועדת הפיקוח, ודורשת מהם ללחוץ על ממשלת לבנון לאכוף את ההסכם ולפרק את חיזבאללה מנשקו.
האיום הישראלי בהגברת התקיפות והכניסה הקרקעית המחודשת ללבנון הוא אירוע מתגלגל שמתרחש על רקע הפרות חוזרות ונשנות של הסכם הפסקת האש על ידי חזבאללה. הוא חלק מהלחץ שצבא הגנה לישראל מפעיל כדי לאכוף את דרישת הפירוז מנשק.
1. הגברת היקף התקיפות של צבא הגנה לישראל:
• גלי תקיפות רחבים: צבא הגנה לישראל השלים גלי תקיפות אוויריות נרחבים בדרום לבנון, במיוחד נגד תשתיות טרור ומחסני אמצעי לחימה של כוח רדואן.
• סיכול ניסיונות שיקום: התקיפות ממוקדות בסיכול מאמצי השיקום של חיזבאללה, כולל אתרים לייצור אמצעי לחימה, מחסנים ותשתיות אזרחיות שהוסוו לשימוש צבאי. צבא הגנה לישראל מצהיר כי נוכחות תשתית זו היא הפרה של הסכם הפסקת האש, ולכן היא מהווה מטרה לגיטימית.
• חיסולים בעומק לבנון: צבא הגנה לישראל ממשיך לפעול בעומק לבנון (למשל, באזור אל-בקאע) כדי לחסל בכירים וגורמים מרכזיים בציר ההברחות וההתעצמות של הארגון. מאז הפסקת האש דווח על חיסולם של מאות פעילי חיזבאללה.
• מסר ברור: בכירי צבא הגנה לישראל, כולל מפקד פיקוד הצפון, מצהירים כי הצבא נחוש להמשיך לתקוף, לפגוע ולהשמיד כדי לשמור את חזבאללה מוחלש ולא לאפשר לו להתבסס מחדש בגבול.
2. איומים על ביירות וכניסה קרקעית:
• איום על ביירות (הדאחייה): ישראל הבהירה כי היא רואה במאמצי השיקום של חזבאללה ברובע הדאחייה (מעוז הארגון בביירות) הפרה חמורה. בעבר, צבא הגנה לישראל כבר תקף מטרות ליד נמל התעופה הבינלאומי של ביירות (נגד תשתיות טיל קרקע-אוויר של חזבאללה) ופרסם אזהרות פינוי לתושבים בפרברי ביירות הדרומיים (הדאחייה). איומים אלו נועדו להבהיר כי חופש הפעולה האווירי של ישראל נשמר, וכי שום מקום בלבנון אינו חסין אם יופר ההסכם.
• האיום בכניסה קרקעית: האיום הגדול והמשמעותי ביותר הוא האפשרות לחדש תמרון קרקעי נרחב או ממוקד בלבנון. האיום נתמך על ידי דיווחים על מוכנות מבצעית (כולל תרגילים רחבים של אוגדות צבא הגנה לישראל בגבול הצפון) ומדגיש את המסר: אם צבא לבנון לא יפרק את חזבאללה מנשקו, ישראל תעשה זאת בעצמה.
• התנאי: האולטימטום הישראלי הוא שחזבאללה חייב להתפרק מנשקו ולסגת צפונה, או שלבנון תאפשר לצבא הלבנוני לממש את סעיפי ההסכם ולרכז את הנשק בידי המדינה. כל עוד הארגון ממשיך להתחמש, מפר את ההסכם ומהווה איום, ישראל רואה עצמה חופשית לפעול.
3. עמדת ממשלת לבנון וחיזבאללה:
• ממשלת לבנון: נשיא לבנון גינה את התקיפות הישראליות והודיע שיגיש תלונה לאומות המאוחדות, בטענה שישראל מפרה את הפסקת האש ופוגעת ביציבות המדינה. עם זאת, ממשלת לבנון דנה בתוכנית לפירוק הנשק של חזבאללה (מטעם צבא לבנון) בהקשר בינלאומי, אך היישום נתקל בקשיים רבים עקב השפעת חיזבאללה.
• חיזבאללה: הארגון מתמקד כרגע בעיקר בשיקום כוחו. הוא מאשים את ישראל ב"הפרות" יומיומיות, מסרב לנהל שיח על פירוק נשק כל עוד צבא הגנה לישראל לא נסוג לחלוטין מכל חמשת המוצבים בתוך שטח לבנון, ומאיים כי האפשרות למלחמה קיימת אם ישראל תמשיך בהסלמה.
השורה התחתונה היא כי האיומים והתקיפות המוגברות של צבא הגנה לישראל נועדו להגביר את הלחץ על לבנון ועל הקהילה הבינלאומית כדי להוביל ליישום הפן העיקרי של ההסכם – פירוק חיזבאללה מנשקו בדרום לבנון.
המצב שאליו ישראל הגיעה כרוך בחוסר יכולת של צבא הגנה לישראל לכבוש שטח ולהישאר בו לאורך זמן, כיוון שצבא הגנה לישראל קוצץ בעשרים השנה האחרונות בשני שליש מכוחות היבשה. הצבא אינו יכול להילחם ולהתקיף בעת ובעונה אחת בשתי גזרות במקביל – ברצועת עזה ובלבנון – להחזיק כוחות גם ביהודה ושומרון ובגזרות אחרות ולהישאר בשטח שכבש. מטוסים לבדם אינם יכולים להכריע מלחמה.
מצבם העגום של יחידות היבשה בצבא הגנה לישראל הביא את צבא הגנה לישראל למעבר לפשיטות ברצועת עזה, דבר שלא איפשר להכריע את חמאס, ולחתום על הסכם עם לבנון וארצות הברית על יציאת כל כוחות צבא הגנה לישראל מלבנון, כולל מהיישובים הלבנונים סמוכי הגבול שצבא הגנה לישראל כבש. צבא הגנה לישראל עשה זאת מחוסר ברירה, משום שהבין שאין לו כוחות יבשתיים שיוכלו להישאר בשטחים שכבש לאורך זמן.
הוצאת כוחות היבשה גרמה לכך שאין יכולת לצבא הגנה לישראל להכריע את חיזבאללה. היות שחיזבאללה מבין היטב את חולשתו של צבא הגנה לישראל, הוא מאפשר לעצמו להפר את ההסכם שנחתם. חזבאללה גם מבין שסבב נוסף של לחימה יגרום נזק קשה מאוד למדינת ישראל וגם ללבנון, אבל לא לחזבאללה שלמד לקח. הוא פיזר את אמצעי הלחימה שלו במאות קילומטרים של מנהרות, ואינו מחזיק אותם בריכוזים בביירות כפי שהיה בעבר. גם לוחמיו יהיו במנהרות בזמן התקפות צבא הגנה לישראל, וכל ההרס של תשתיות לבנוניות על ידי צבא הגנה לישראל לא יקרב את הכרעת חיזבאללה, כפי שזה בדיוק קורה ברצועת עזה.
חיזבאללה מבין היטב שכל סבב לחימה נוסף בינו לבין ישראל ימשיך לרסק את ישראל בכל התחומים עד חדלות יכולת תפקוד. ישראל לא תצא נשכרת מכך, ובטח שלא תצליח להכריע את חיזבאללה.
בעוד ישראל מתמודדת עם עימותים מתמשכים מול חיזבאללה בלבנון וחמאס ברצועת עזה, ללא יכולת הכרעה מובהקת, האיום הביטחוני עליה מתעצם בקצב מדאיג במעגלים הראשון, השני והשלישי.
האיומים המרכזיים מתפתחים בכמה חזיתות:
• המעגל האזורי הרחב: כניסת טורקיה לסוריה והתעצמותה הצבאית, מדינה שרואה בישראל ישות שנויה במחלוקת.
• גבולות סמוכים: בניית תשתיות טרור לאורך גבול ירדן; אימונים של הכוחות המצריים בסיני כהכנה אפשרית למלחמה; והתעצמות הטרור ביהודה ושומרון.
• האיום האיראני: התעצמות איראן וגרורותיה בהיבטי הטילים, הכטב"מים והגרעין, במיוחד לאחר המכה שספגו.
כתוצאה מכך, ישראל, ששקועה לחלוטין בלחימה מול חיזבאללה וחמאס, אינה נערכת באופן יסודי לאיומים החמורים המתפתחים סביבה.
לפיכך, ישראל חייבת לשאוף לסיום הלחימה באופן שיאפשר לה:
1. שיקום והגדלה של צבא היבשה: יצירת כוח יבשתי חזק שיוכל להגן על כל גבולות ישראל ולהכריע היכן שיידרש.
2. חיזוק בריתות אסטרטגיות: העמקת הברית עם ארצות הברית, תוך חתירה לברית הגנה רשמית. במקביל, יש לחזק את הקשרים עם מדינות נאט"ו ומדינות ערביות מתונות שיהיו מוכנות להצטרף לחזית משותפת מול ציר ההתנגדות המורכב מאיראן, סין, רוסיה, צפון קוריאה ופקיסטן.
התרעות פיקוד העורף