בכל שבוע אני פוגשת נשים הנושאות על כתפיהן עול כבד של פחד, שתיקה, בושה ואשמה. נשים מהכפרים, מהערים ומהיישובים המעורבים, צעירות בראשית דרכן ואימהות בעלות ניסיון חיים. הן שונות זו מזו, אך מחוברות בקו משותף אחד שהוא תחושת חוסר מוצא.
חלקן מגיעות אליי כשהן כבר אינן מסוגלות לשאת את המצב בכוחות עצמן. אחת מספרת שבן זוגה מנהל את חשבון הבנק שלה ואוסר עליה גישה לכספים. אחרת מגלה, באיחור רב, על חוב משמעותי שנרשם בשמה ללא ידיעתה. ויש מי שנאסר עליה לעבוד, מתוך אילוצים תרבותיים או שליטה זוגית מוחלטת.
ר’, אם לשניים מהצפון, גילתה יום אחד שבן זוגה לקח הלוואה של עשרות אלפי שקלים בשמה. היא לא חתמה על מסמכים, ולא ידעה על ההלוואה עד שהבנק שלח לה התראה על עיקול. כששאלה את הבעל, הוא השיב: "זה עניין של גברים, לא שלך". ע’, צעירה בת 24, רצתה להתחיל לעבוד כדי לממן את לימודיה, אך בן זוגה אסר עליה "כדי לשמור על הכבוד". כל הכסף שהרוויחה היה דמי כיס מהמשפחה או מתנות והוא נלקח ממנה בטענה שהוא "מנהל את הכספים טוב יותר".
מ’, אישה בשנות ה־40 לחייה, לא הייתה מודעת לכך שאין לה גישה לחשבון הבנק המשותף עד שבן זוגה חלה והיא ניסתה לשלם את חשבון החשמל. הפקידה בבנק הסבירה לה שהחשבון רשום על שמו בלבד, למרות שהמשכורת שלה הופקדה אליו במשך יותר מעשור.
הנתונים ההלו התגלו במסגרת מחוון נהדר המצביע על נתוני אלימות מגדרית של קידום מעמד האישה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הנתונים הללו שמאשרים את מה שאנחנו, נשות השטח, רואות מדי יום: החברה הערבית בישראל מהווה כ־20% מהנשים הנשואות במדינה, אך יותר ממחצית מהנשים שפונות לרווחה בעקבות אלימות פיזית הן ערביות. החמור מכל הוא שבקרב נשים שחוות גם אלימות פיזית וגם מצוקה כלכלית, הנתון מזנק ל־73%. שלוש מתוך ארבע נשים במצב זה הן ערביות.
מדובר במציאות מערכתית ולא באירוע נקודתי. מציאות שבה אלימות כלכלית משמשת ככלי שליטה נוסף, המעמיק את התלות ומצמצם את אפשרויות היציאה ממערכת היחסים האלימה. זוהי שיטה שפועלת על בסיס חסמים לשוניים, תרבותיים וחברתיים, ובכך משמרת את חוסר האמון של הנפגעות במערכות המדינה.
יתרה מכך, הנתונים הרשמיים אינם משקפים בהכרח את מלוא היקף התופעה. נשים רבות אינן מודעות לכך שהן רשומות כבעלות חוב, שנוצר כתוצאה מהלוואה או התחייבות כספית שבוצעה על ידי בן הזוג, ללא ידיעתן או הסכמתן. רבות מהן נחשפות לכך רק בשלב בו מתבצע עיקול על חשבונן או רכושן.
המשמעות ברורה: המענה שניתן כיום אינו מספיק ואינו מספק, אינו מותאם תרבותית ואינו נגיש בכל האמצעים הנדרשים. כדי לשנות את המציאות, נדרשת פעולה מערכתית משולבת שכוללת רווחה, בריאות, משפט וחינוך, שעובדים ביחד, בשיתוף פעולה. מערכת שמציעה שירותים בשפה ובתרבות הרלוונטית, ומקנה לנשים את הכלים, הידע והזכויות לנהל את חייהן באופן עצמאי.
מאחורי כל אחוז יש אישה. מאחורי כל מספר יש סיפור חיים שלם. אני מקווה שנעבור מהתבוננות בנתונים לפעולה בשטח, כדי שיום אחד לא נצטרך עוד לכתוב את הדברים האלה.
התרעות פיקוד העורף