עוד לפני המלחמה הנוכחית, קיבלו מועצת זכויות האדם של האו"ם והעצרת הכללית יותר החלטות נגד ישראל מאשר נגד כל יתר מדינות העולם גם יחד – בהן איראן, סוריה, תימן, צפון קוריאה ואפגניסטן. ההחלטה הראשונה בעצרת האו"ם נגד ישראל במלחמה, התקבלה שלושה שבועות בלבד אחרי 7 באוקטובר. ההחלטה קראה ל"הפסקת אש מיידית" ערב תחילתו של התמרון הקרקעי בעזה. המסר שלה היה ברור: לפי רוב המדינות החברות באו"ם, לישראל אין זכות להגן על עצמה ועל אזרחיה – גם לא אחרי הטבח הנורא ביותר ביהודים מאז השואה.
הדרך הזאת אפשרה לאנשים ולמשטרים להתנגד בעקביות לזכות היסוד של העם היהודי להגדרה עצמית, תוך שהם עוטפים זאת במונחים פוליטיים "נאורים". חשוב להבהיר: ביקורת על מדיניות ישראל היא לגיטימית; אבל שלילת הציונות עצמה – כלומר שלילת זכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינת הלאום של העם היהודי – היא אנטישמיות בגרסתה המחודשת.
נאומו המכונן של אבי ב-1975 – שנבחר לאחד מהנאומים ששינו את העולם - נותר חקוק בזיכרון הלאומי שלנו. הוא סימל את התייצבותה של ישראל מול שיטפון עצום של צביעות בינלאומית. בדבריו הנוקבים, הוא לא רק חשף את הפרצוף האמיתי של המנגנון הבינלאומי, שמאז ומתמיד מצא בישראל את שעיר לעזאזל הנוח ביותר. הוא גם ניסח כתב הגנה מדויק על עקרונות הציונות.
המשמעות של נאומו של אבי חרגה בהרבה מהמחווה הסמלית של קריעת ההחלטה. מיד אחרי הנאום, פעילים יהודים בארצות הברית החלו לענוד בגאווה סיכות תמיכה בציונות. זה היה חלק מהמסר של אבי: לעמוד זקופים מול העולם, לא להתבייש ולא להסתתר. מחקר מצא כי לאחר נאומו, 68% מהעיתונים בארה"ב גינו את החלטת האו"ם כאנטישמית – כולל הניו יורק טיימס. ההד המשמעותי שקיבלו דבריו – סייע לישראל לחזק את עמדתה המדינית בזירה העולמית, והניח את היסודות לביטול ההחלטה.
המהלך המדיני לביטול ההחלטה ב-1991 – צעד חריג ביותר באו"ם – מוכיח עד כמה חשוב מצד ישראל לתמרן במוסדותיה של משפחת העמים, לכרות בריתות ולבסס שותפויות, להיות חכמה, ולא רק צודקת. זה אומר לזהות הזדמנויות, ולנצל אותן. אז, ההזדמנות הייתה התפוררות ברית המועצות והגוש הקומוניסטי – שהיו ראש החץ במאבק העולמי נגד הציונות. באותה תקופה, השכילה ישראל להרחיב את מעגלי התמיכה שלה בעולם. זה התבטא בין היתר בביקורים היסטוריים ופורצי דרך של אבי, אז כבר כנשיא המדינה, במדינות כמו פוסט-סובייטיות כמו הונגריה, פולין ובולגריה – ואפילו בסין. ארבע המדינות, שב-1975 תמכו בהחלטה נגד ישראל, הפכו את החלטתן.
מהלך מדיני מרכזי נוסף שאיפשר את ביטול ההחלטה ויש להציבו לנגד עינינו גם בעת הזאת בכל הנוגע ל"יום שאחרי" המלחמה ולשינוי המציאות באזור - היה הסכמת ישראל להשתתף בוועידת מדריד לשלום. ישראל הבינה שכדי לערער על הנרטיב השקרי שמוצג נגדה – היא לא יכולה להסתפק בהתגוננות דיפלומטית, אלא גם להוכיח במעשיה שהיא חותרת לשותפות ונורמליזציה באזור.
ההשתתפות בוועידה סימנה לעולם שישראל אינה מדינה קיצונית או תוקפנית, אלא שחקן אחראי, מתון ושוחר שלום, המוכן ללכת כברת דרך כדי לשנות את המציאות. תהליך השלום חיזק את מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית, והפריחה המדינית הגיעה לשיא. עבור אבי, שכיהן כנשיא עד 1993, זה היה ניצחון לאומי ואישי יחדיו.
התרעות פיקוד העורף