נוכח מצב החירום הזה, ישנן כמה מסקנות מתבקשות.
מסקנה נוספת היא כמובן הצורך המיידי להניף מחדש את דגל המאבק על הדמוקרטיה ברחובות, בצד התמיכה במשפחות החטופים ובמשפחות השכולות. העיניים כעת אינן יכולות להתמקד רק בהשבת החטופים או בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, אלא חייבת להיות נשואות גם לנסיגה הדמוקרטית המואצת שאנו עוברים.
בתקופות של דוקטרינת הלם, האמת היא לרוב הקורבן הראשון. כשהשקר קונה אחיזה באופן חסר תקדים, ותאוריות בגידה או קונספירציות על חטופים שחזרו צצות כפיטריות אחרי הגשם, המאבק על העובדות הוא חיוני. זה דורש מכל אזרח להפוך למגאפון, לכתוב, לצלם, להתווכח, ובעיקר - גם אם זה קשה - לא לוותר על השיח עם מפיצי ומפנימי הפייק.
לבסוף, עלינו לעמוד על הנורמות הבסיסיות שכבר מזמן אינן מובנות מאליו - שלטון החוק, חופש הביטוי ומחאה, קדושת החיים, ולדרוש מהנציגים שלנו לפעול לפיהן ולהילחם עליהן. תמה העת של ישיבה על הגדר, של שקט יורים, ושל איפוק ועידון. במציאות בה האזרחים עצמם נתונים תחת מתקפה, נבחרי הציבור חייבים להיכנס לאירוע, ולשלם מחיר אם הם מסרבים לעשות זאת.
למול מתקפה רב חזיתית על שלטון החוק, על התקשורת, על האקדמיה, ועל החברה האזרחית, אסור להסיט מבט, אסור להרים ידיים, ואסור לשכוח שכל המהלכים מובלים על ידי קואליציה שיודעת שלא יהיה לה רוב בכנסת הבאה. מאבק הבלימה בחודשים שלקראת הבחירות הוא תנאי הכרחי להבטחת החופש שלהן.
התרעות פיקוד העורף