הדין בנושא מתחלק לשניים: צביעות ואמת. טענתם הראשונה של המתנגדים לסגירת התחנה הצבאית היא סתימת פיות וצנזורה. איך אפשר לטעון טענה זו, כשבפועל עולם התקשורת הישראלי, שמכיל עשרות ערוצי תקשורת במגוון אמצעים, רק הולך וגדל? טענתם השנייה של המתנגדים היא העיתוי. בשנת בחירות, הם מסבירים, סגירת התחנה היא התערבות פוליטית ופגיעה בהליך הדמוקרטי. יש לתהות: האם הדמוקרטיה הישראלית נשענת על תחנת רדיו אחת, שסגירתה תביא לפגיעה בהליך הבחירות?
בצד השני של הדיון ניצבת האמת. הטיעון הראשון של האמת גורס שאין מדינה אחת בעולם הדמוקרטי שלצבא שלה יש תחנת רדיו שמשדרת אקטואליה ונושאים הנתונים למחלוקת בחברה. הסיבה לכך ברורה: הצבא הוא ארגון ממלכתי, שתפקידו להילחם ולאחד את החברה סביבו. תחנת רדיו שמשדרת פוליטיקה אינה תורמת למאמץ המלחמתי ופוגעת באחדות החברתית.
טענה שנייה של האמת גורסת שהייעוד המקורי של התחנה הצבאית אינו מתקרב לזה של גלי צה”ל הנוכחית. התחנה הצבאית הוקמה כדי לחבר בין החזית לעורף, בין החיילים למשפחות. מטרה נוספת הייתה לרומם את רוח החיילים והעם. ועוד מטרה הייתה, לעסוק בנושאים שאין עליהם מחלוקת בחברה הישראלית, כתרבות מקומית, ובנושאים הקשורים לצה”ל. איפה זה ואיפה גלי צה”ל 2025?
טענה שלישית של האמת אומרת שתחנה צבאית שמשדרת פוליטיקה – ופוליטיקה יש בגלי צה"ל בשפע – מכניסה לקודש הקודשים של החברה, לצבא העם, עניין שפוגע בצבא ובמפקדיו.
עם יד על הלב: אם גלי צה”ל הייתה תחנת רדיו בעלת אוריינטציה לאומית מובהקת, ששדרניה הם אנשי המחנה הלאומי ומסריה מסרי המחנה הלאומי – האם גם במקרה כזה היינו שומעים את כל הברנז’ה התקשורתית־תרבותית דורשת לשמור על קיומה של התחנה? האם גם אז הם היו טוענים שסגירת תחנה כזו היא סתימת פיות וצנזורה? מסופקני. צבועים, כבר אמרנו.
הגיע הזמן, אחרי 75 שנים, לתקן את המציאות האנומלית. בהתחלה ההרגשה תהיה אולי מוזרה, אבל מהר מאוד כולם יתרגלו, ויבינו שתחנה צבאית בעלת אוריינטציה פוליטית מובהקת היא פגיעה בצבא, פגיעה בדמוקרטיה ופגיעה בחברה הישראלית. ורק על נושא אחד אין לי תשובה: מה יהיה עכשיו, כשבית הגידול המרכזי והגדול של עיתונאים ישראלים ייסגר? איך ניתן יהיה להמשיך לגדל דורות של עיתונאים בעלי חשיבה אחידה, מונוליטית וחד־צדדית?
התרעות פיקוד העורף