יש כל כך הרבה נושאים דחופים וחשובים לכתוב עליהם השבוע. ברמת הכותרת ניתן לומר שחוזות עינינו בניסיונות מואצים לחורבן מדינת ישראל במתכונתה המוכרת, בשינוי דמותו וערכיו ויסודותיו של המפעל הציוני ובמבואה מסוכנת לקִצה של הדמוקרטיה בישראל.
אפשר וצריך לכתוב על השחיתות העמוקה שמתגלה לכאורה בהסתדרות, ודרכה בוועדי עובדים, משרדי ממשלה ורשויות מקומיות; על היהודים שפורעים בערבים ביהודה ושומרון, לאחר ביטול המעצרים המנהליים כמחווה לבייס הפוליטי מימין; אפשר גם לכתוב על תחקירי צה"ל החמורים, או על נאומו של בנימין נתניהו, שלפיו העם "לא רוצה ועדת חקירה ממלכתית"; ועל הזעקות של ההורים השכולים - "אין תקומה ולא תהיה תקומה ללא ועדת חקירה ממלכתית"... ועוד.
עדי לקח כמה מיליוני שקלים מכיסו הפרטי, שכר מלון בקיבוץ "לוחמי הגטאות" לעשר שנים ושיפץ אותו ביסודיות. החדרים, חללי העבודה והשטחים הציבוריים הפכו ל"לופטק" של הגליל, שאליו יגיעו בקרוב עשרות בוגרי אוניברסיטאות מתחומי היזמות העסקית. אלו יועסקו בתעשייה הגלילית ויציעו יוזמות ופיתוחים, יעשירו את עצמם יום בשבוע, יתרמו, יקבלו תעסוקה והשמה, ינשמו ציונות ואוויר פסגות, ואולי יתאהבו באיזור.
עדי עידן הוא דוגמה ומופת ליזמות, למימוש עצמי, לנתינה ולתרומה לקהילה. הבנתי מיד שיותר משהוא נותן בזמן ובכסף, הוא מקבל בעשייה ובמפגשים ובמימוש החזון. אם יש לכם דרך להירתם, לתרום ולהשתלב עם היוזמה המקסימה הזו – המייל שלי למטה.
בצה"ל משרתים כ־7,000 חיילים שעזבו משפחות ואזורי נוחות ובאו לשרת את המדינה ואת צה"ל. השבוע השתתפתי בערב הצדעה והתרמה שקיימה העמותה לחיילים הבודדים - אירוע הנצחה ל־44 חללים מהם אשר נפלו בחרבות ברזל. באירוע זה פגשתי את סם, שבא מניו יורק לשרת בצה"ל כחייל בודד, התאהב, נשאר בארץ, הקים משפחה, מתגורר בבאר שבע ולומד רפואה באוניברסיטת בן־גוריון. בימים הללו הוא בכלל במילואים. בשוטף, לצד הלימודים, הוא מלווה חיילים בודדים במסגרת העמותה.
השבוע הוא הודיע לי שהעמותה פתחה מלון חדש בתל אביב עבור חיילי צה"ל בחופשה במחיר של 60 שקל ללילה (אמיתי), בסיוע של צביאלי נדל"ן, העוסקת גם בתחום המלונאות. היד היחידה של יקיר עוד נטויה, ואתם תשמעו על מעלליה לריפוי ותיקון החברה.
השבוע הוא נתן לי עותק מספרו "מרוץ הלפיד", שבו הוא מתאר, בין היתר, את המעבר שלו מתפקידו כאיש מערך האיסוף של אמ"ן - אל החשיפה של דובר צה"ל. הוא גם עוסק בחשיבות החינוך, הזיקה היהודית והלאומית ועוד. באמת איש מיוחד אפרים לפיד.
אני כותב זאת, כי משפחתי ואני חבים תודה גדולה למחלקה גריאטרית ב' במרכז השיקום בבית החולים שיבא. היינו שם בחודשים האחרונים וראינו מקרוב מהי מקצועיות, מסירות, אחריות, אכפתיות, אהבת המקצוע ומחויבות אין קץ. על הפערים בכוח האדם ובמשאבים מכסים שם בעזרת אהבה, שליחות ומסירות. נכון, לא הכל שלם, יש פערים, אבל יש לנו במה להתגאות ואת מי להוקיר.
אז אתם שם במחלקה: תודה לכם, הרופאות והרופאים, האחים והאחיות, עובדות ועובדי הפיזיותרפיה והריפוי בעיסוק, הסניטרים, עובדות ועובדי הניקיון והתזונה והעובדות הסוציאליות. אנחנו יודעים להעריך. תודה.
בסוף ההרצאה ניגש אליי בחור צעיר עם חולצה כחולה ושרוך לבן של השומר הצעיר, הציג עצמו ואמר כי הוא חניך בקן בציריך, שווייץ, שעלה ארצה לשנת שירות. הוא הסתובב והראה לי מה כתוב מאחור על חולצתו: ״קן השומר הצעיר על שם יצחק רבין, שווייץ". הוא סיפר כי כך החליטו לקרוא לקן, ושהוא גאה בהשתייכותו ובהחלטתו לבוא לישראל. השבתי שאני גאה בו ומקווה שיישאר כאן.
אגב, סיפרו לי על טרנד סודי וחדש יחסית: לוקחים את האופניים אל תחנת הרכבל בצ'ק פוסט חיפה, עולים על הקרונית לתחנת האוניברסיטה ברום כרמל, ומשם מדוושים לאט ובזהירות מטה בתוך הנופים המדהימים הנפרשים לנגד העיניים - מבלי להתאמץ ומבלי להתנשף. אם קניתם את הרעיון, אז אנא לא בגשם. בזהירות ובאחריות.
התרעות פיקוד העורף