לומר על ממדאני שהוא חסר כישורים לכהונה שאליה נבחר זו מחמאה. בלשון עברית מדוברת - הוא כלומניק. עובדה כל כך חשופה ובולטת זו לא מנעה, ואפילו עודדה, מפרשנים ותיקים וחוקרים עם תארים אקדמיים לעסוק בהסברים לסיבות ולגורמים שהביאו לניצחונו של חדל־אישים זה ולהתעמק בהערכות לתוצאות הצפויות מכהונתו. לא נעים לומר, אבל לדעתי הפרשנויות וההערכות ברובן הן לא רק מוגזמות. הן מופרכות.
מגל מאמרי הפרשנויות, ההערכות וההסברים שפורסמו בעקבות ניצחונו של ממדאני בבחירות, עלתה מסקנה שלא בדיוק מחמיאה לכותבים. אין מודעות לעובדה שקיומה של ממשלה ימנית קיצונית, דתית ומשיחיסטית בירושלים מזין ומעצים את ההתנגדות והאיבה לישראל. ואלה באים לידי ביטוי באמצעי התקשורת בארה"ב ובמערב, וחמור יותר - בדעת הקהל ובהלכי הרוח של אזרחים בארצות המערב.
עם זאת לא ישראל כמדינה היא המושמצת, לא החברה בישראל היא המוכפשת, ולא הציבור בישראל הוא שק החבטות. לישראל כמדינה, ולחברה ולציבור בישראל, יש כבוד והערכה. מי שמקשיב לשיחות ולתגובות של דיפלומטים ותיקים בכירים במרכז האו"ם בניו יורק, או לשיחות עם פרשנים בכירים בושינגטון, מגלה להפתעתו הנעימה את ההכרה וההערכה לישראל. הביקורת והגינויים הם בעיקר כלפי הממשלה, ובמיוחד כלפי מי שהפכו לדמויות המרכזיות והמתוקשרות - כבר אמרנו?
אז אין שום קשר, לא עקיף ולא מרומז, בין ניצחונו של טיפוס עלוב וחדל־אישים כמו ממדאני למדיניותה של ישראל. אבל יותר הזוי, מופרך וטיפשי יהיה לצפות, או בכלל לומר, שלכהונתו כראש עיריית ניו יורק תהיה השפעה כלשהי על ישראל בכל מובן שהוא.
התרעות פיקוד העורף