הגבאי והפריץ
כנראה שחלק מהשופרות פשוט לא עודכנו, או לא קיבלו את התזכיר. יודע בנימין נתניהו, יודע גם פרקליטו המלומד, יודעים גם סובביו, שכדאי מאוד שהמשפט הזה לא יסתיים בפסק דין. יודעים זאת היטב גם אלה שמצליחים לעקוב אחר השעות המזדמנות, הנדירות, שנתניהו בנדיבותו הידועה מסכים להעניק לשופטיו כדי לקדם באיטיות רבה את חקירתו הנגדית.
לא, הוא לא ביקש את התכשיטים לאשתו, בעצם אולי כן, יכול להיות שכן, אולי כן ואולי לא, הוא לא זוכר, והוא ביקש שהסיגרים יובאו אליו בשקיות אטומות כדי למנוע את "פרימתם" (כך אמר בחקירה), אבל רגע, הוא בעצם לא ביקש את זה, הוא לא זוכר שהוא ביקש את זה, אולי כן ואולי לא, והוא לא ידע שרעייתו מקבלת כמויות עתק של שמפניה, או שהוא אולי ידע, והיא בכלל לא שתתה את השמפניה הזו, זה המילצ'נים שתו בעצמם. ואם כל זה לא נשמע טוב, אז הוא פוצח במתקפה ארסית על התביעה, על הפרקליטות, על "תפירת התיקים", אפילו על הברונכיטיס שמציק לו מאוד, בעיקר כשהוא מגיע לאולם המשפט (אבל נרפא מעצמו אם יש איזו גיחה לחו"ל).
תגובתו של הנשיא הרצוג למכתבו של הנשיא טראמפ, מוטב היה לולא ניתנה. היא הייתה תגובה של גבאי הקהילה היהודית בעיירה לדרישתו של הפריץ. אני לא יודע ממי הרצוג מפחד יותר, מביבי או מטראמפ, אבל אני חושב שאין לו סיבה לפחד מאף אחד מהם. הקדנציה שלו לא ניתנת לקיצור. מה שנותר לו זה שמו הטוב ועמוד השדרה שלו כאזרח מספר אחת וסמל הממלכתיות הישראלית. אני לא מאלה שמבקרים את הנשיא על כך שהוא לא נוקט עמדה יותר ברורה מול המשך המאמץ לפרק את החברה הישראלית ואת מערכותיה הממלכתיות, ואני גם לא מאמין שהוא נבחר בזמנו כדי להעניק לנתניהו חנינה.
הרצוג הוא נשיא המדינה של כולם, גם של תומכי נתניהו, וטוב היה עושה אם היה מבהיר לנשיא טראמפ שהתערבותו היא חציית קו אדום. הוא היה צריך לכתוב לו ש"ישראל מדינה ריבונית. מערכת המשפט שלה עצמאית. כל התערבות חיצונית פסולה. אתה ידיד גדול של ישראל ולעולם לא נשכח לך את מה שאתה עושה עבורנו, אבל עד כאן. הסר ידך מהעיסוק הזה".
הפרקטיקה של "שיחת הנזיפה" ידועה לרבים מאלה שעבדו עם נתניהו או כיהנו תחתיו. כשהוא מתקשר מטלפון קווי, השיחה מתנהלת על רמקול והוא נוזף בהם בקול רם ובמילים גבוהות על משהו שעשו, או משהו שלא עשו. ברבות הימים היה ברור לכולם שהיא ניצבת שם לידו, כדי לוודא ש"בעלי" אכן מטפל באלה שפעלו בניגוד לקו המשפחתי.
ליל הבדולח במיאמי
אני נזכר שנתניהו נשאל באחד הראיונות שנתן לאחרונה על הרגע הכי מרגש שהיה לו במלחמה. כידוע, המלחמה הזו ניפקה לנו מספר דמיוני של רגעים מרגשים, סוחטי דמעות, מרטיטי נשמה ולב. גילינו כאן גיבורים בקנה מידה תנ"כי, גילינו כאן גבורה, גילינו שכול, קברנו 2,000 נפשות שכל אחת מהן הייתה מדהימה ומרגשת בפני עצמה, החזרנו חטופים אחרי שנתיים בשבי חמאס. מה ענה נתניהו? "הרגע המרגש ביותר במהלך המלחמה היה שלא ראיתי את רעייתי ובניי כמה ימים - יצאתי לפני השטח, נקרא לזה כך, וראיתי אותם כמה דקות, והייתה התרגשות גדולה מאוד". סוף ציטוט.
טיפ נדיב לסנוואר
השבוע (ב־11 בנובמבר) לפני שבע שנים בדיוק, החל הכסף הקטארי במזומן, בדולרים, להיכנס לעזה. התגלגל לידיי העמוד הראשון של "ידיעות" מאותו יום. "דולרים תמורת שקט", זו הייתה הכותרת הראשית. כותרת המשנה: "הצעד הראשון בתהליך הרגיעה יצא אתמול לדרך". הצעד האחרון ב"תהליך הרגיעה" קרה כזכור ב־7 באוקטובר. הטקסט: "בחסות ישראל, במימון קטאר, שלוש מזוודות ובתוכן 15 מיליון דולר במזומן עברו ביום שישי לרצועה. בסניפי הבנקים בעזה השתרכו תורים ארוכים של עובדי ציבור שבאו לקבל את משכורותיהם. זה לא מנע ממחבל פלסטיני לחדור לישראל ולהצית חממה בנתיב העשרה".
הוא יודע שוועדה כזו לא תקום. לכן, מה שהוא יעשה ברגע האחרון, אחרי שזה ייבלם, זה לנסות להקים ועדת בדיקה ממשלתית, כמו זו שהוקמה אחרי לבנון השנייה. הוא יעשה את זה כדי לא להשאיר את זה פתוח ולחטוף אחר כך ועדת חקירה ממשלתית מהממשלה הבאה, כפי שקרה עם אסון מירון ועם פרשת הצוללות. ברגע שהוא ימנה את יו"ר הוועדה ואת חבריה, הוא מאמין שיוכל לישון בשקט. אשרי המאמין.
מי התמנון כאן
אבל אם ליועמ"שית יש כאן ניגוד עניינים (מינורי, יש להוסיף), מה עם העובדה שהם רוצים למנות את חברי ועדת החקירה שתחקור את הממשלה בנושא 7 באוקטובר? האם נתניהו ושאר שרי ממשלת 7 באוקטובר לא נמצאים כאן בניגוד עניינים משווע? אחד מבאי כוח העותרים השבוע בבג"ץ השווה את היועמ"שית לאלה ההודית קאלי, "יש לה הרבה ידיים". כלומר, היא הראש, היא המפעילה. לפי ההיגיון הזה, כל ממשלת ישראל היא זרועותיו של תמנון בשם בנימין נתניהו. ולכן, כל פעולה של מי משריו או ח"כיו היא בעצם ידו הארוכה.
אגב, בניגוד ליועמ"שית, במקרה של נתניהו זה גם נכון. לא רק הממשלה משרתת כל גחמה שלו, גם הכנסת, כולל כל חברי הקואליציה. שתי רשויות שהפכו לאחת, שכולה ביבי. אבל העיקר שהוא חתום על הסדר ניגוד עניינים והעיקר שהוא לא יעשה שום דבר שיכול לפגוע במשפטו. מה, מה פתאום? הוא רק מנסה לפרק ולהרוס את הרשות העצמאית היחידה, האחרונה, שאמורה לשמור על הדמוקרטיה.
המעיכה הגדולה
סיפור נוסף שלו מדגים את החובבנות, הרשלנות, הזלזול והשכונתיות שבהן ניהל נתניהו את ענייניה הרגישים ביותר של המדינה: עם הקמת הממשלה הנוכחית, בחודש מרץ 2023, ישב איזנקוט בוועדת החוץ והביטחון לצורך הצגת מפת האינטרסים הלאומיים של ישראל. את ההצגה הוביל סגן ראש המל"ל, שהחל לקרוא את העקרונות. איזנקוט הציץ במסמך וראה שהתאריך המוטבע עליו היה אוגוסט 2022. ימיה של ממשלת השינוי זצוק"ל. "תגיד, ביבי אישר את המסמך הזה?", שאל איזנקוט, וסגן ראש המל"ל ענה: "כן, הוא קיבל את זה בדואר לשבת וסימן וי".
לסיום, סיפור אמיתי שפורסם השבוע במדור מדע כלשהו: פיזיקאי בכיר מאוניברסיטת קורנל מעריך שחייו של היקום יסתיימו ב"מעיכה גדולה ודרמטית" די בקרוב. הפיזיקאי חקר את תוחלת חיי היקום תוך שימוש ב"אנרגיה אפלה", והגיע למסקנה שהיקום ממשיך עכשיו להתפשט עד שיגיע לנקודת איזון ויתחיל להתכווץ בחזרה, ואז ייפח את נשמתו במה שמכונה "מעיכה גדולה" (Big crunch) דרמטית. למי שדואג, זה אמור לקרות עוד כ־11 מיליארד שנה. ממש הרף עין בחיי יקומים.
אני לא פיזיקאי מקורנל, אלא סתם עיתונאי מישראל, ובחרתי לסיים עם זה את הטור כי אני מעריך שחלק ניכר מקוראיו מרגיש שאנחנו כבר בעיצומה של "המעיכה הגדולה" וכי יש כאן שימוש ב"אנרגיה אפלה". אפלה מאוד אפילו. ואני חושב שחשוב להגיד ברגעים האלה ממש שהאפלה הכי גדולה מתרחשת לפני זריחת השמש. אנחנו נילחם על המקום הזה ונעשה הכל כדי שהקראנצ'יות היחידה שבה ניתקל בדורנו תהיה בחטיפים למיניהם.
התרעות פיקוד העורף