כמו כן נעשים מאמצים לברר אם יש חלק בפרשה גם ליו"ר אחד מהאיגודים המקצועיים הגדולים במשק, שנחשב למקורבו ואיש אמונו של בר-דוד. מדובר בחקירה סמויה של שנתיים, ולולא הייתה למשטרה תשתית משפטית, שמתבססת על אדנים משפטיים יציבים, היא לא הייתה מעיזה להביא למעצרם של עשרות חשודים. ההחלטה להפוך את החקירה לגלויה התקבלה בעקבות מידע על כוונה לכאורה לבצע מכירה שלא כדין של נכסים שבבעלות ההסתדרות. על פי החשד, מי שהתכוונו לבצע לכאורה את העסקה היו אמורים לגזור רווחים נאים, שאותם היו אמורים לקבל ממשרדי התיווך.
מדינה בתוך מדינה
איש לא האמין שרמון יצליח לנצח את המנגנון הרקוב של ההסתדרות. השיטה הייתה יד רוחצת יד. לא להאמין שלאחר יותר מ-30 שנה תבחר המשטרה לקרוא למבצע החקירות שמתנהל בהסתדרות "יד לוחצת יד" - שם שמשקף את מה שמתרחש בארגון לאורך השנים. רמון לא נכנע ללחצים של פוליטיקאים, וככל שלחצו עליו יותר, כך התעקש והביא לצמצום הגירעון ולהבראת ההסתדרות. אם המושג "אבטלה סמויה" מוכר לכם, זה מה שהיה אז בהסתדרות במשך שנים רבות.
אלפי עובדים שלא עשו כלום היו רשומים במצבת כוח האדם של ההסתדרות - וקיבלו שכר מבלי שתרמו דבר. כשרמון החליט לסגור את לשכת המס, שבה הועסקו עסקנים ובני משפחותיהם, הוא צמצם במכה אחת את מצבת כוח האדם של ההסתדרות ב-500 עובדים - ואיש לא הרגיש בחסרונם. איש גם לא הרגיש בחסרונם של מאות עובדים שפוטרו ממוסדות ההסתדרות.
לישראלוביץ' היה חשוב להקיף עצמו בנאמנים שהוא היה יכול לסמוך עליהם. ואכן, איש לא הופתע כשנמצאה חשבונית בסכום של מאות אלפי שקלים של משרד חקירות גדול ששכרה ההסתדרות כדי לעקוב אחרי רמון, כשהתמודד על ראשות ההסתדרות. על החשבונית נכתב "עבור ייעוץ ארגוני" - וקופת הוועד הפועל שילמה.
לא רבים ידעו איפה הכסף, וגם לא היה צורך בכך, משום שישראלוביץ' הרי ידע הכל. כאשר המשטרה התחילה לחקור, היא גילתה שההסתדרות היא מדינה בתוך מדינה, עם חוקים וכללים משלה. ההסתדרות החזיקה בחברות ענק, והיה לה בנק משלה - בנק הפועלים. למנכ"ל הבנק היה בוס ישיר שהוא מזכיר ההסתדרות. כדי להצליח לשלוט במשק, הקימה ההסתדרות את "חברת העובדים", גוף ששלט על מפעלי תעשייה רבים, ובהם שיכון ובינוי וסולל בונה, שגם בהם הועסקו מקורבים ועסקנים.
רמון התקשה להבין איך ההסתדרות היא גם מעסיק של מאות אלפי עובדים, וגם האיגוד המקצועי שנועד להגן עליהם - אבסורד מוחלט שנראה אז מובן מאליו לעסקני הארגון ומפלגת העבודה. הוא הורה להפסיק את החגיגה.
הנטל של הכללית
אחת הפרשות הידועות שבהן הייתה מעורבת ההסתדרות הייתה סביב קרנות הפנסיה שבבעלותה. בקרנות מבטחים וקג"ם - קרן הגמלאות המרכזית של ההסתדרות - נחשפו אי-סדרים פליליים. זו הייתה אז אחת מנורות האזהרה הגדולות שהתריעו כי המערכת לא תוכל להחזיק מעמד וכי כספים שחסכו העובדים נמצאים בסכנה. דוח מבקר המדינה בשנות ה-80 המוקדמות חשף נפוטיזם בקנה מידה גדול ומינויים פוליטיים של עסקנים ומקורבים שלא הייתה להם הכשרה מקצועית.
בתחילת שנות ה-90 שקעה ההסתדרות בחובות של יותר מ-10 מיליארד שקל, בערכים של אותה תקופה. בנק הפועלים, שהיה בשליטת ההסתדרות, הועבר לבעלות המדינה. החלטתו של רמון להיפטר מקופת חולים כללית היא אחת ההחלטות הדרמטיות בתולדות החברה הישראלית. רמון התנגד לכך שמי שרוצה להיות מבוטח בכללית חייב להיות חבר בארגון ולשלם דמי חבר. קופת ההסתדרות צברה חובות עצומים של יותר מ-10 מיליארד שקל, קופת החולים נקלעה לחוב של 2 מיליארד שקל, והמדינה סירבה להזרים כספים לגוף פרטי מפלגתי.
קופת חולים כללית הפכה לגוף עצמאי, ועסקני ההסתדרות השתוללו מזעם. הם התייחסו אל רמון כאל "בוגד" שפירק את הבית. הייתה להם סיבה טובה לכך - הקופה הייתה עוד מעוז של עסקנים, שבו יד רוחצת יד, וגם בה הועסקו עסקנים ובני משפחותיהם. העיתון "דבר לילדים", שהופיע במשך שנים רבות, היה מסיים את מדור הקריקטורה המצוירת בעיתון במילים: "מה יקרה לא ידוע, זאת נדע בעוד שבוע". אני מסיים באותה אמירה.
התרעות פיקוד העורף