הנטינגטון ראה בציוויליזציות בעידן שלאחר המלחמה הקרה כוח מניע ראשי במערכת היחסים הבינלאומיים: בני האדם מגדירים עצמם במונחים אתניים ודתיים, ועל כן הם נוטים לראות את מערכות היחסים בינם לבין אנשים מקבוצות אתניות או מקבוצות דת אחרות במונחים של "אנחנו" מול "הם".
הבדלים אלו יוצרים חילוקי דעות בסוגיות מגוונות. כך נוצרים קווי שבר בין ציוויליזציות, והם בלתי נמנעים: למשל בכל הקשור למאמצי המערב לקדם את ערכיו ברחבי העולם, או ביחס למאמצי האסלאם הקיצוני ו/או הפוליטי (חלקו מבית האחים המוסלמים) להשתלט על מוקדי כוח במערב.
גם בארכיטקטורה הכלכלית האזורית החדשה שמנסה ממשל טראמפ לקדם (IMEC), עומדות לפניו שתי אופציות:
1. מהודו דרך שטחן של האמירויות ושל ערב הסעודית בואכה לישראל כשער היציאה הימי לאירופה.
2. מהודו דרך המפרציות לירדן ומשם צפונה לטורקיה או ממרכז אסיה (קזחסטן, ארמניה וכו') ומשם לטורקיה כשער היציאה היבשתי לאירופה. טורקיה עצמה מנסה לגבש בימים אלו ממש את הציר העובר בשטחה של ירדן בין היתר באמצעות שורה של הסכמים הכוללים גם הקמת מסילות רכבת.
התרעות פיקוד העורף