בראשית דרכה של גלי צה"ל הושם דגש מיוחד בשידוריה על נושאים צבאיים, אבל אלה נמהלו במשך השנים במגוון תוכניות אחרות. לתחנה הוצמד קוד אתי שהדגיש את השמירה על חופש הביטוי ואת זכות הציבור לדעת, וציין במפורש כי "לא יימנע שידור מידע ולא ישודר מידע בכוונה תחילה לטובת גוף או פרט באשר הם". "בכוונה תחילה" או לא, לא כולם סבורים היום שעקרונות אלה נשמרו בשנים האחרונות כהלכה, בעיקר כשמדובר בהתייחסות לממשלה המכהנת ואפילו לצה"ל עצמו - כשמהעבר השני גורסים שדווקא זה מה שמשקף את עקרונות היסוד.
עצם העובדה שהעניין הפך מדיון מקצועי על תקשורת לוויכוח פוליטי הוא סיבה מספקת להטיל ספק בזכות קיומה של התחנה, בפרט ככלי ביטוי של צבא העם. העיסוק התקשורתי בפרשיות הפצ"רית ושדה תימן מוכיח עד כמה הפוליטיקה כבר פגעה בעקרונות הממלכתיים שעל בסיסם הוקם צה"ל, וכבר קמו "החשודים הרגילים" שרוצים להעמיס גם את סגירת גלי צה"ל על סדר היום העמוס בלאו הכי של בג"ץ.
ברם, לוויכוח על סגירת גלי צה"ל אין באמת קשר לחופש הדיבור, כמו שלהסתדרות אין באמת קשר לזכויות העובדים - בשני המקרים הניגוד הוא בין אינטרסים ציבוריים לאינטרסים פרטיקולריים, פוליטיים ואישיים. באותו דיון היסטורי, שבו אושרה הקמת התחנה, גם עלתה שאלת העלות הכספית. עניין זה רלוונטי בוודאי גם היום, כשבישראל יש עשרות תחנות רדיו אזרחיות שתוכניותיהן כוללות את כל קשת הנושאים שמעניינים את הציבור, כולל החיילים. במה עדיפה גלגלצ על רשת ג', לדוגמה?
הרפורמה התקשורתית נועדה, לכאורה, להרחיב את שוק התקשורת, אך היא עלולה לפעול דווקא בכיוון הפוך. אין להכליל, אך יש בהחלט מקום לבקר את רמת השידורים בחלק מערוצי הטלוויזיה, את אמינותם ומהימנותם, במיוחד בשנים האחרונות, אף שכאן 11 הממלכתי, לדוגמה, נעשה במה לתוכניות חשובות בתחום ההיסטוריה הלאומית והתרבותית ולהפקות מקור, וגם עשה מאמצים להציג תמונה מאוזנת יותר בתחום החדשות. ואולם, כפי שאמר הנשיא יצחק הרצוג על גלי צה"ל, דווקא בטלוויזיה הכללית יש מה לתקן, וברוח ההצעה של השר קרעי, את גלי צה"ל לא צריך לסגור, אלא פשוט להעמיד למכירה.
התרעות פיקוד העורף