מחקרים חדשים טוענים שתינוק שנולד היום יגיע לגיל 100. אותנו מעניין תינוק כזה שנולד בישראל – איזה עתיד צפוי לו? ובכן, חלק מהעתיד שלו ושלנו מתחיל השבוע.
היינו מוותרים על הצורך בתיקון המצב הנורא שבו אנחנו נמצאים, והיינו רוצים לחזור ל־5 ול־6 באוקטובר היפים, שבהם ישראל פסעה במסלול שקט של התפתחות ושגשוג, ועדיין לא ידענו על האנטישמיות הפתולוגית שעולה בעולם, והכי גרוע, בדור הצעיר של העולם המערבי הנאור. פתאום היא התגלתה במלוא עוצמתה, ואנחנו עוד לא יודעים אם היא תתפוגג כשתגיע אופנת שנאה אחרת, שמתחפשת שוב לאופנת זכויות אדם.
המלחמה שהתחילה בהתקפה של חמאס על ישראל הייתה צריכה להסתיים בתוצאה אחת: כניעה ללא תנאי של חמאס. לא השגנו כניעה כזו כרגע, אבל אם הלחץ של הכוח האמריקאי־ישראלי־בינלאומי יביא לפירוק מוחלט של חמאס מנשקו, ויותר מזה, לניהול רצועת עזה על ידי כוחות אנושיים, העתיד ישתנה לטובה.
השבוע ראינו את ההצעה הזו באו"ם, אבל אני לא מבין לאן נעלמה התוכנית של טראמפ, שבאמת הייתה יכולה לקדם היגיון במזרח התיכון. אולי היא נמצאת בתת־מסמך של תת־מסמך שמצורף למצורף מתחת לנייר שמאחורי ההסכמים האלה. כרגע, החלק הגלוי שלהם הוא, כרגיל, עם הרבה מאוד מים. למרבה הצער, ההצעה כוללת את המילים "מדינה פלסטינית".
ובכל זאת, אולי נותרו עדיין שרידים לרעיון היפה של טראמפ, לשקם מחוץ לרצועת עזה את תושבי רצועת עזה הזמניים, שכידוע אינם אזרחי רצועת עזה, אלא אורחים ששוהים שם זמנית, כאשר מכריחים אותם לחלום על הרגע בו הם יצליחו להיכנס לישראל ולהשמיד אותה. אני מתכוון לאותם צאצאי פליטים פלסטינים, שהם רוב האוכלוסייה שנמצאת כיום בעזה. הם גרים זמנית ברצועת עזה במעמד של פליט, בן של פליט או נכד של פליט, ואסור להם לעשות שום דבר חוץ מלהתכונן להיכנס לתוך ישראל שבגבולות הקו הירוק ולהשמיד את התושבים היהודים שנמצאים בה, או להפוך אותם לעבדים לפי תנאי הדין האסלאמי.
עם זאת, אנחנו עושים זאת עם משטרים דיקטטוריים איומים, מול חברות שיש בהן שליטה בנשים, והחיים בהם רחוקים מדמוקרטיה, מליברליות, מאנושיות. זאת אומרת, אנחנו מסוגלים להזדעזע אם בהונגריה השלטון נתן קנס לאיזה עיתון, ולהגיד שאסור לנו בשום אופן לדבר עם שליטי הונגריה או להיות איתם במגע, ועם זאת אנחנו יכולים להתרפס כשפינו נוזל ריר ועינינו מלאות כמיהה מול כל דיקטטורה ערבית נוראה. להתמוגג אם שליט ערבי מוכן ללחוץ לנו את קצה האצבעות ביד במסדרונות האו"ם.
זאת אזהרה מפני השחתה שלנו. אני יודע שגם אני עצמי שואף לשקט מול המדינות הדיקטטוריות שמקיפות אותנו במזרח התיכון הנורא שסביבנו, אבל אני חושב שצריך מפעם לפעם להזכיר, לפחות לעצמי, מהם הערכים שצריך לשמור בתוך ליבנו כערכים שאנחנו רוצים להביא אל העולם ואל המזרח התיכון.
יש במזרח התיכון ובעולם הרבה אנשים שזועקים: "אתם האנשים החופשיים, בואו ותצילו אותנו". חלקם בבתי סוהר, וחלקם בני אדם שביתם הוא בית הסוהר שלהם. "בואו", הם קוראים לנו, לאנשים החופשיים והחזקים והשבעים, "בואו ותצילו אותנו". אנחנו לא נבוא. לא נציל. אנחנו רק ננסה לזכות בלחיצת היד של אלה שגורמים להם לחיות בגיהינום הזה. אנחנו רק נבקש מהאיומים שבמשטרים שיסכימו לנורמליזציה איתנו. זה מה שאנחנו קוראים לו השבוע "עתיד אופטימי".
התרעות פיקוד העורף